02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / הרב בני לאו / מאמרים / הרב עובדיה יוסף / ארבעה עיונים מתודולוגיים בפסיקותיו של הרב עובדיה יוסף

ארבעה עיונים מתודולוגיים בפסיקותיו של הרב עובדיה יוסף

הרב עובדיה יוסף

במאמר זה אני מבקש להציג ארבע הערות מתודולוגיות העולות ממשנתו של הרב עובדיה יוסף: 1. שאלת מהימנות הספר אותו מחזיק הלומד ביד; 2. שימוש בספרות מחקר התלמוד והמקצועות הקרובים לו; 3. עיסוק בענייני כרונולוגיה; 4. שימוש בכללי פסיקה. בדרך כלל עניינים אלה הינם מחוץ לתחום של בעלי ההלכה, ומשום כך יחסו המורכב של הרב יוסף לשאלות אלה מעורר עניין מיוחד.

א. מהימנות הספרים

לספרייה התורנית הרגילה מייחס הרב יוסף מהימנות מלאה, אלא אם כן יש לו הוכחה או חשד שספר מסוים מגזים בדבריו, או מזויף. האמון בספרים יכול להוביל אותו להכרעה הלכתית. אדגים זאת בשני עניינים:

1. תפילין של רבנו תם על פי עדות מירושלמי קדשים

ישנה מחלוקת קדומה ומתמשכת ביחס להנחת תפילין של רבנו תם. שני מניעים ניתנו להנחת תפילין של רבנו תם: המניע הראשון היה לצאת מידי ספק: "וירא שמים יצא ידי שניהם", היינו ידי רש"י ודעימיה ור"ת ודעימיה. המניע השני בא לעולם מבית מדרשם של המקובלים תלמידי האר"י הסבורים כי שני הזוגות משלימים זה את זה. לכן יש להניח שני זוגות תפילין לכתחילה, ולא כדי לצאת ידי הספק.

הרב עובדיה יוסף נדרש לסוגיה בתשובה מפורטת הכוללת את רוב המקורות ככולם. החידוש הגדול בדבריו הוא שמחלוקת זו אינה מחלוקת של ראשונים או גאונים, כמקובל אצל כל הפוסקים, אלא מחלוקת מוקדמת מימי חכמי התלמוד, בין המכילתא לירושלמי.

המכילתא בפרשת בא, המזכירה סדר פרשיות כשיטת רש"י, היא השיטה המוכרת יותר בהלכה, מן התלמוד ועד ימינו. אולם עד לרב יוסף לא הזכיר איש את הירושלמי כצד במחלוקת זו. הוא מסתמך על עדות מכלי שני – החיד"א, בשם הגדולים (מערכת ספרים, ערך 'ירושלמי') – המוצאת ששיטת רבנו תם מתועדת כבר בירושלמי קדשים. החיד"א מציין שבפירוש ספר היצירה לראב"ד, נכתב שעל פי ירושלמי קדשים 'הוויות' באמצע. החיד"א מזכיר שם, שגם בתיקוני זוהר (דף ט) נזכר הירושלמי הזה: 'ובגין דא אוקמוה מארי דתלמודא ירושלמי הויות באמצע'.

מכיוון שהרב עובדיה יוסף מוצא שזו מחלוקת בין ירושלמי ומכילתא, הוא מחיל עליה את הקריטריונים ההלכתיים הרגילים שחלים על מחלוקת בהלכה. אחד מכללי הפסיקה הללו הוא שבמחלוקת ירושלמי ותוספתא – הלכה כירושלמי:

ודון מינה ואוקי באתרין, דאבעי לן לחוש לדברי הירושלמי, ואף שאין דברי הירושלמי מצויים לפנינו, חזי מאן גברא רבה דקמסהיד עלה דמילתא הוא הראב"ד…
הכרעה הלכתית זו מושתתת אפוא על דברי הראב"ד, המעיד על דברי ירושלמי קדשים.

הרב יוסף מתייחס לפירוש לספר יצירה המיוחס לראב"ד ללא פקפוק, ואינו רומז לכך שאין אנו יודעים מאומה על מחבר הפירוש, זמנו ומקומו. כבר החיד"א, שממנו למד הרב עובדיה על פירוש ספר היצירה, העיר ש"כתב ר' חיים ויטאל זצ"ל בהקדמת עץ החיים הארוכה שספרי רב האי גאון וחבריו הם אמיתיים רק הם בהעלם נמרץ. ובאור ספר יצירה להראב"ד אינו הראב"ד בעל ההשגות רק הוא מחכם אשכנזי והוא אמתי רק שהוא סתום ונעלם… ומכאן תשובה למה שכתב קורא הדורות שהראב"ד בעל הקבלה הוא שעשה פירוש ספר יצירה".

החיד"א חוזר על הדברים גם במקום אחר בשם הגדולים, וכשהוא מצטט את פירוש ספר יצירה לראב"ד מעיר: "שאינו הראב"ד בעל השגות הרמב"ם". הרב יוסף יודע את זה, אך עבורו ייחוס הספר לראב"ד כלשהו מספיק כדי להאמין שיש לפניו עדות ממשית מירושלמי קדשים. כתוצאה מעדות זו אין הוא נזקק כלל לשאלה אם היה קיים ירושלמי קדשים אם לאו. לשיטתו, מובן מאליו שהיה קיים, שכן הראב"ד העיד על כך.

מבחינה רבנית הרב עובדיה יוסף אינו חריג ביחסו זה לירושלמי קדשים. מאז קביעתו של הרמב"ם ש"נמצא מהירושלמי חמשה סדרים שלמים אבל סדר טהרות… מסכת נדה בלבד", נתקבעה העובדה שהיה בעולם תלמוד ירושלמי לסדר קדשים, אלא שהוא נעלם מאתנו.

הציפיות הולידו עד מהרה שמועות, שאכן קיים כתב יד של ירושלמי ובו גם החלקים החסרים… השמועות הוסיפו לפרוח עד כדי דמיונות מגוחכות… ולא איחרו להביא גם 'תוצאות' (פרידלנדר ס"ט – שנתמך גם על ידי שכטר).

הדברים מכוונים לפרשייה שהסעירה את העולם הרבני סביב הפצת 'ירושלמי קדשים' על ידי יהודי בשם שלמה יהודה פרידלנדר, שהתחזה ליהודי מתורכיה, עד שהתגבשה הסכמה (כפי שמתואר אצל הרב זוין) שזהו זיוף של פרידלנדר.

המיוחד בפסקו של הרב יוסף הוא שהעדות על דברי הירושלמי ביחס לתפילין של רבנו הכניסה גורם חדש לשיקולים ההלכתיים בנושא זה והביאה אותו לפסיקה מחודשת המשנה את כל מסורת הפסיקה עד אליו. לא הקבלה היא שמחייבת להתעטר בשני זוגות תפילין אלא ההלכה התלמודית, וממילא אין זה דין ליחידי סגולה אלא כל אחד מחויב בכך. כך, לדוגמה, הוא אומר לתלמידיו באחת מדרשותיו:

פעם חשבו מאחר שזה חומרא יתירה על כן רק ירא שמים יניחם, ולא ידעו שכך כתב הראב"ד בשם הירושלמי, ולכן חשבו שזה חסידות, ואמרו שרק חכם וירא שמים יניחם, אבל במשך הדורות הבינו כולם מאחר שזה דעת הירושלמי, ואין הבבלי חולק על זה בפירוש, וקימא לן אם הבבלי לא חולק על הירושלמי הלכה כירושלמי, לכן צריכים הכל להניחם, אפילו אנשים פשוטים, עמך ולא רק חכמים.

אך בהמשך אותה דרשה מלמד הרב יוסף שרווקים לא יניחו תפילין של ר"ת כי הם מועדים להרהורי עבֵרה ומכיוון שתפילין של ר"ת יש בהם מעלה (על פי המקובלים!) יש להניחם רק בניקיון רב:

כיון שמעלתם גדולה ודעת המקובלים שהם יותר חשובים משל רש"י, לכן יזהרו מהרהורים אסורים כשהוא מניח תפילין. על כן אדם שאינו נשוי לא יקנה תפילין של רבינו תם כיון שיש בו חשש הרהור, אך אחר הנישואין שיש לו פת בסלו יניח תפילין דרבינו תם אך קודם ימנעו מזה.

זו עמדה מורכבת, הנאחזת בכל כוחה במסורת ההלכה, על פי השולחן ערוך, מונחית על ידי גילוי עדותו של הראב"ד (יהא אשר יהא), אך מושפעת באופי קיום המצווה מן הקבלה.

פורסם בתאריך:

 2002 , תשס"ב

פורסם במקור:

נטועים [כתב עת]

אולי גם זה יעניין אותך: