02-623-6223אמציה 4 ירושלים

בין אור לחושך

על גזענות בחברה הדתית

הפחד משתק את המחשבה. אובדן המחשבה מעצים את הרגש האלים החבוי בתוכנו ומוליד את השנאה הבוקעת ומפיצה חושך על פני כל הארץ.

האור נובע מהאדם התבוני הניחן בברכת ה' ויודע להבדיל בין טוב לרע.

הפחדים של החברה היהודית בישראל מפני התעצמות האוכלוסיה הלא יהודית הבעירו את הארץ בשריפה רעה של שנאת זרים וקריאות הלכתיות לשלילת הזכויות של המיעוטים בישראל.

זוהי חרפה כפולה. האחת – מצד מהותה. השניה – מצד סגנונה.

מצד מהותה מערערת הגישה הזו את ליבת המחשבה הדמוקרטית המבוססת בראש וראשונה על שיוויון ערך האדם שנוצר בצלם האלהים. יהודי המאמין בערכים אלו מוכרח לאמץ מלכתחילה ולא בדיעבד את החשיבה הדמוקרטית. המערער על זכות המיעוטים מגלה את צפונות ליבו שאינו מכיר בדמוקרטיה כצורת שלטון נבחרת. וכאן הבן שואל – מה יעדיפו חכמים אלו? התשובה המתבקשת היא תאוקרטיה שבראשה יעמדו זקני העדה ומנהיגיו הרוחניים. בהתבוננות קלה במערכות ההתנהלות של ההנהגה הרוחנית בשאלות ציבוריות אומר בפה מלא: "ייתי ולא אחזיניה".

מצד סגנונה חושפת הופעת הרבנים העדר חוכמה בהיותה מנותקת מכל ההוויה של המציאות העולמית. על כגון זה כבר התייחס לפני עשרות שנים הרב הראשי לישראל, הרב הרצוג. במאמרו על החוקה למדינה היהודית הוא מתייחס לכך שהמדינה הזו תהיה דמוקרטית וככזו תהיה מוכרחה להעניק שווי זכויות לכל המיעוטים. האלטרנטיבה אינה קיימת: "ניתנת לנו האפשרות לקבל מהאומות כח להקים בארץ ישראל מדינה יהודית, אך בתנאים שנסבול בני דת אחרת, יהיו אפילו עובדי אלילים (ובלבד שאין עבודתם מפריעה את קיום המוסר הכללי ואת החוק המוסרי), שישבו בארצנו ויקיימו את הפולחן שלהם, ועכ"פ אם יקבלו את הנתינות של המדינה היהודית לא תושלל מהם הזכות לרכישת קרקעות ונכסי דלא ניידי.

מה עלינו לעשות? להגיד לאומות: אין אנחנו יכולים לקבל את התנאי הזה, מפני שתורתנו הק' אוסרת על ממשלה יהודית להתיר הישיבה בארצנו לנוצרים ומכ"ש לעובדי אלילים, ונוסף על זאת היא אוסרת עלינו להרשות פולחנם בארצנו ואוסרת עלינו להרשות להם לרכוש קרקעות? דומני שלא ימצא רב בישראל בעל מוח ובעל שכל ישר שיסבור שעלינו להשיב כך, כלומר שזוהי חובתנו מדין תוה"ק.

לבושתנו, נמצאו עשרות רבנים שאיבדו את השכל הישר ובמאבקם הפוליטי אימצו את ההלכה לחיזוק עמדתם.

למותר לציין שגישה זו קובעת שעולם התורה לא יכול לחיות בכפיפה אחת עם הדמוקרטיה. יש כאן קואליציה מעניינת של אבירי השמאל הליברלי ואבירי התורה שחברו יחד כדי לשלול את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לטענתם לא ילכו שניהם יחדיו.

בהתכנסות שמבקשת לגרש את החושך ולהאיר את הארץ בהנהגה נבונה ומדודה ראוי לומר בפה מלא: "חושך לא מגרשים בחושך". אי אפשר להתמודד עם הדילמות הקשות של דמותה הלאומית של מדינת ישראל על ידי העלמת השאלה מן השיחה. צריך לומר בפה מלא שהדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה לאומית, שנועדה לשמש כבית לאומי לעם היהודי. בתור שכזו היא מוכרחה לשמור על רוב יהודי בגבולותיה, מוכרחה להתמודד עם שאלות של הגירה ודמוגרפיה ולעצב את זהותה לאור העקרונות האלה. אמירות שמכילות את כל האזרחים ללא שמירת הלאומיות היהודית הן אמירות פוסט ציוניות שאינן יכולות להיכנס לשיח שאותו אנו מנהלים. לדאבוננו מרוב כעס על השובניזם הרבני והאמירות הגזעניות המלוות אותו, שופך חלק מהציבור את התינוק עם האמבטיה. מוותר על זהותו האינטימית כלאום יהודי ומשרטט את מדינתו כמדינת כל אזרחיה. לא כך נראה החלום של התנועה הציונית.

ההנהגה הרוחנית שרוצה להיות חלק מהתנועה הציונית חייבת להעמיד עצמה בראש המחנה ולהתנהל כבניו של אברהם אבינו שסובב בעולם כולו וביקש לחבר את האנשים בדרך של אחריות וערבות אל אור ה'. האלטרנטיבה שרואות עינינו היא יהדות מסתגרת ומשתבללת שמתנהגת יותר כנח בתיבה מאשר אברהם בפתח האהל. יהדות של פחד מפני מי המבול לעולם לא תנהיג לתיקון ולהארה. רק הרגעת הפחדים והעצמת הכוחות המאירים באהבת אדם יכולים לגרש את החושך ולמלא את הארץ באור ה' ובטובו.

* התמונה באדיבות אמיליה כהן 

אולי גם זה יעניין אותך: