02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / אתגרי השעה / אתגרי השעה - דת ומדינה / בין י"ב בחשון לרביעי בנובמבר

בין י"ב בחשון לרביעי בנובמבר

אתגרי השעה - דת ומדינה

יום הרצח של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל נקבע על פי לוח השנה העברי לי"ב מרחשוון אך במשך שש עשרה שנה התנהלה ברביעי בנובמבר, בכיכר רבין בתל אביב, עצרת שהדירה באופן מודע את כל מי שלא היה שותף ל"דרך אוסלו". מארגני הטכס היו אנשים שלא ראו שום צורך להכניס למעגל חלקים אחרים מהחברה הישראלית. הם הקימו עמותה פרטית בשם "רביעי בנובמבר" וכינסו את השבט למפגש זיכרון לאיש ולמשנתו.

ברגעים הראשונים שאחרי הרצח היינו כולנו, כל צבעי המפה הפוליטית בישראל, שותפים להלם ולכאב. אני מעלה בזיכרוני תמונה של ערב לפני הלוויה. רבבות עלו לירושלים לעבור לפני מיטתו ולהיפרד. עמדתי שם עם קבוצת תלמידים מישיבת הקיבוץ הדתי ולפתע ראינו את הרב חיים דרוקמן מגיע עם תלמידי ישיבת אור עציון. הם התיישבו על הארץ, הרב דיבר בהתרגשות ופרץ בבכי. ביקש להדביק אותנו ברעידת האדמה שהוא חש לעצם הידיעה שראש ממשלת ישראל נרצח. בדקות אלה עוד לא הבנו שהרעידה הזו מחוללת שבר נורא בחברה הישראלית. הקולות המבקשים להפריד את החברה הלכו וגדלו. השנים שחלפו מאז חידדו את הפער וקטלגו את רבין לא כ"ראש ממשלה" אלא כאדריכל של תכנית אוסלו. אם לא הסכמת עם תכנית זו – אינך מוזמן לכיכר ביום הזיכרון. מן הצד השני היה מי שעודד את האווירה המנוכרת הזו וחכך ידיים בשמחה ובהנאה. אנחנו נקים את מדינת התורה שלנו על אפם וחמתם. בקצה המחנה הדתי – לאומי נשמעו קולות המזלזלים בערכי היסוד של המדינה. דמוקרטיה נשמע כמו שם של מחלה שצריך להשתחרר ממנה. תורות נגועות בגזענות קנו שביתה בבתי מדרש ולא נבעטו משם בסלידה. סוגים של "תורת מלך" הפכו להיות לגיטימיים, או למזער לא מוקצים, והוסיפו עוד קומה לחומת ההפרדה.

והכיכר, זו שנשאה בעבר את שמם של מלכי ישראל, הפכה להיות ככר שבטית, מבדלת ומדולדלת.

בכל שנה קטן מספר המשתתפים והכוח המזין את העצרת היו חניכי תנועות הנוער "החולצות הכחולות" שנחשבו לציבור שבוי. אבל גם הנוער הזה גדל והאידיאליסטים שבתוכם הפכו ל"תנועת הבוגרים" (בוגרי הנוער העובד – דרור, בוגרי השומר הצעיר ובוגרי מחנות העולים). חברי תנועות הבוגרים הם אנשים צעירים אך לא נוער. אנשים מאמינים בתיקון, מאמינים במדינה ומאמינים בשיתופי פעולה. יש להם סדר יום מאד ברור. הם צבועים באופן ברור ולא חיוור בצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל. הם נושאים באחריות ממלכתית ונושאים בעול בכל תחומי החיים החברתיים. אפשר למצוא אותם בפעילות משותפת עם הגרעינים התורניים בעיירות ובערים, אפשר למצוא אותם בגרעיני נח"ל משימתי. הם נוכחים בעשייה ולא רק בעצרות זיכרון. בצעד של מנהיגות אמיצה החליטו מנהיגי תנועות הבוגרים האלה לשלב ידיים עם על חלקי התנועה הציונית ולהוביל ביחד את העצרת לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, במוצאי שבת ערב י"ב חשון. הרבה ארס הושלך לעברם על ידי מארגני העצרת הקבועה, זו של הרביעי בנובמבר. אולם הם לא נרתעו והעמידו על הרגלים, ללא שום עזרה חיצונית, עצרת מרגשת נטולת חיצים מורעלים ובעלת גוון של אחריות משותפת לתיקון החברה והנהגתה.

זכיתי לעמוד שם עם ראשי תנועות אלה ולחוות את היחד הזה. תחושה אמתית שיש כאן סלילת דרך חדשה לטובת כל חלקי התנועה הציונית. החזרה לתאריך העברי וריקון העצרת של הרביעי בנובמבר מעוררת תקווה שאנו מתחילים לפסוע בדרך של אחריות משותפת לבניין אומה, מחולקת בדעותיה אך מאוחדת בשורשה.

*התמונה מתוך אתר הכנסת – גלריית תמונות להנצחת יצחק רבין ז"ל

אולי גם זה יעניין אותך: