02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / הרב בני לאו / מאמרים / אקטואליה / בין ירושלים לעזה – מחשבות על חורבן ובניין

בין ירושלים לעזה – מחשבות על חורבן ובניין

אקטואליה

תשעת הימים המובילים לתשעה באב מתמזגים עם ימי המלחמה בעזה.

המחשבות הרגילות של ימי בין המצרים מבקשות להתבונן אל מאורעות העם שהובילו לחורבן ראשון ושני ומהם לעסוק בתיקון הנצרך בבית הלאומי שלנו.

אבל השנה המחשבות שונות. ימי המלחמה מצריכים לחזק את כל המערכות, לחסן את העורף כדי שישלח רוח גבית לחזית והוא מצדו ימשיך במלוא הכוח הצבאי והמוסרי למגר את האויב המר.

השנה אני מבקש להתבונן אל עיי החורבות בשכונות שבפרברי עזה ולקרוא לשכנינו ולעולם כולו קריאה גדולה: אנחנו, העם היהודי היושב בציון, היינו בסרט הזה.

אש הקנאות וטרור

ירושלים של סוף ימי בית שני הייתה עיר אלימה, קשה, קנאית, רודפת בצע ושופכת דמים. כיסי טרור מילאו את העיר וכל כת ביקשה להראות שהיא קנאית יותר מזולתה.

רוב העדויות על חכמים בתקופת ערב החורבן מדברות על התנגדות החכמים לקנאות הלוחמנית, מבית מדרשם של הסיקראיים. יוספוס מספר לנו על "הראשונים במעלה ובייחוס שבאנשי ירושלים" שקוראים להמון העם להירגע ולא להילחם נגד הרומים. הקולות המרסנים האלה נבלעו ברעש נורא של קנאים שערבבו לאומנות קיצונית, מחאה חברתית ושחיתות כלכלית. היה מי שטרח לשרוף את מחסני החרום שבעיר. החיבור האידיאולוגי עם המצוקה הכלכלית פעל היטב. אש הקנאות בערה בכל מחוזות הארץ והגיעה לתוככי ירושלים. הטרור שהפעילו אותם קנאים כלפי יושבי העיר מודגם היטב בשיחה שבין רבן יוחנן בן זכאי ובן אחיו, אבא סיקרא (גיטין נו):

אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה, שלח ליה: תא בצינעא לגבאי. אתא, א"ל: עד אימת עבדיתו הכי, וקטליתו ליה לעלמא בכפנא? א"ל: מאי איעביד, דאי אמינא להו מידי קטלו לי!

[תרגום: אבא סיקרא, ראש הבריונים בירושלים, בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי. שלח לו (בן זכאי): בא אלי בצנעא. בא. אמר לו: עד מתי אתם עושים כך והורגים את כל העם ברעב? אמר לו: מה אעשה, אם אומר מילה – יהרגו אותי]

הטרור של הסיקראים, יחד עם קבוצות קנאיות אחרות, לא ידע גבול.

כך התגלגלה ירושלים לחורבנה בשנת 70 לספירה.

גם 600 שנה לפני כן חווינו את חורבן בית ראשון בגלל שחיתותם של אנשי ירושלים. כך מתאר זאת יחזקאל הנביא בנבואת עשרה בטבת שלו (יחזקאל פרק כד):

אוֹי עִיר הַדָּמִים סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל:
כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר:
לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת:

את הבית הראשון לא החריבו הבבלים ואת הבית השני לא החריבו הרומאים. הצבא הגדול של בבל ורומא בא אל חברה מרוסקת שהחריבה את עצמה לדעת.
ומתמונת ירושלים של שנת שבעים נדלג אל המציאות האזורית שלנו 2014.

דמה בתוכה

אתה צופה בסרט "בית לחם" ומתעורר במחשבות קשות על השכנים שלנו, הכלואים בתוך שלטון המשלב טרור, בצע כסף וקנאות שורפת. התיאור של ארגוני טרור המתחרים זה בזה בקנאות והבערת הארץ מזכיר יותר מדי את התיאורים על ירושלים שלנו בימים ההם. הסרט מפגיש בין נער צעיר המופעל על ידי סוכן שב"כ שמוצא עצמו בלב המאבק האלים של ארגוני הטרור. צעיר מבולבל שרוצה לרצות את כולם והופך להיות בסופו של סרט לרוצח אלים המנקז את כל כעסו אל מהלומת סלע שהוא מנחית על ראשו של המפעיל שלו.

עזה מחריבה את עצמה מתוך טרוף מנהיגיה. שילוב רע של טרוריסטים צמאי דם, מנהיגים מושחתים, ניצול עוני של המונים בתוספת קנאות דתית – הכל יחד חובר למציאות של "דמה בתוכה".

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה

אנחנו לא בבל ולא רומא. אנחנו עם שוחר שלום המבקש לחיות עם שכנינו מתוך הכרה הדדית ומתוך כבוד הדדי. לא באנו להתארח בארץ אבותינו. באנו לבנות ולהיבנות. לפני כמה שנים קיוו שונאינו שנתפוגג מהזירה כי אנו "קורי עכביש". היום מבינים הם והעולם שבחרנו לחיות ולהילחם על הזכות הזאת. עמוד השדרה יציב. נכון שכדאי לנו לבדוק את עצמנו כדי להיות ראויים לבית שאנו בונים. אסור לנו להבליג ולשתוק למשמע דברי קנאות ושנאה שמבעירים את ככרות העיר בלאומנות ובכוחנות. צריך למגר את כיסי הטרור מתוכנו. הם לא יביאו עלינו בניין אלא חורבן. גם מערכות השלטון והכלכלה צריכים בדק בית. השנה נחשפו בישראל הרבה מנהיגים, פוליטיים, כלכליים ודתיים, שהשחיתו את הארץ בבצע כסף ובכל קלקולי המידות. בזכות הדמוקרטיה נחשפים הכתמים הרעים האלה. החברה מבקשת להתנקות ולהתעלות. אבל אחרי כל זיהוי הכתמים האלה אנו צופים בתמונות חורבנה של עזה ומברכים על היותנו מדינה מתוקנת הפועלת כאי של אור בתוך אוקיינוס של חושך.

אנו מתפללים להמשיך ולתקן את החברה הישראלית ברוח הקריאה של נביאי ישראל וחכמיו: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

ובו זמנית אנו מתפללים לראות את שכנינו נגאלים מהעריצות של שלטון הטרור החונק אותם ומחריב עליהם את הבית. תפילה לשלום גדול באזור ולשלום גדול לכל יושבי תבל.

*pic:The destruction of the Temple of Jerusalem BY: Francesco Hayez

אולי גם זה יעניין אותך: