02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / אתגרי השעה / אתגרי השעה - אנשים ומוגבלויות / ברכה על הולדת ילד עם תסמונת דאון

ברכה על הולדת ילד עם תסמונת דאון

בשבוע שעבר התפרסמה, במסגרת "שו"ת SMS" תשובת הרב אבינר לשאלה הבאה:

שאלה: מי שנולדה לו ילדה עם תסמונת דאון, האם יברך שהחיינו, הרי הוא עצוב?

הרב אבינר: הוא גם עצוב וגם שמח, לכן יברך שהחיינו וגם דיין האמת, כמו מי שנולד לו ילד ומתה אשתו, או מת אביו וקיבל ירושה, על אף שהם שני דברים שונים, ופה דבר אחד, אבל הוא מורכב משנים (ברכות ס א. דלא כהגרי"ש אלישיב שהורה לא לברך עליו, מאחר וההורים אינם שמחים אלא עצובים. קב ונקי סי' ע – רשם מ"צ).

נולד לי בן! נשמה חדשה ירדה לעולם!

הורים של ילד עם תסמונת דאון הפנו את תשומת ליבי לתשובה והביעו את כאבם. ההתמודדות שלהם מעוררת התפעלות. הם עוברים עם בנם מסכת חיים מלאה שיש בה ערבובי חוויות קשות ומפליאות. תשובה זו הובילה אותם לתחושה מבלבלת ואותי (אחרי השיחה איתם) – אל המקלדת.

לפני למעלה מעשרים שנה, עת הייתי בצעדי הראשונים ברבנות קיבוץ סעד, התבשרתי על לידת בן עם תסמונת דאון לחברי הטוב, הרב רפי פוירשטיין, שהיה אז רב קיבוץ עין צורים. כשבועיים לאחר הלידה ראיתי אותו והיססתי איך להגיב. הוא קלט ברגע אחד את היסוסי ובחיבוק גדול "הסתער" עלי ואמר: "לא שמעת שמגיע לי מזל טוב? נולד לי בן! נשמה חדשה ירדה לעולם!". זה היה בית ספר גדול ומעורר שלימד אותי עד כמה אפשר, בכוחה של אמונה, להתגייס אל המשימות שהקב"ה מעמיד בדרכנו, לא רק ללא ערעור אלא בהוצאת כל האור והטוב הגנוז במשימה הזו. ברבות הימים נודע לי שבאותו זמן שהרב רפי טלטל אותי לשיעור אמונה גדול כל כך, היה הוא עצמו מטולטל בין תחושת אבל שעטפה אותו לבין הרצון להתבצר בשמחה.

הרב אבינר אינו שוגה כשבפתח דבריו הוא מתאר את הערבוב הזה של שמחה ועצב בו זמנית. עיקר החידוש שבדבריו הוא שלמרות העצב בלידת ילד עם תסמונת דאון – יש גם שמחה. את זה הוא כתב כמחדש לעומת דברי הרב אלישיב זצ"ל שהורה לא לברך כלל, כי ההורים אינם שמחים אלא עצובים. אלא שהרב אלישיב לא העלה בדעתו כלל לברך ברכת "דיין האמת" שהרי ברכה זו (בוודאי כפי שהתקבלה בדורות האחרונים) היא ברכה על סופיות החיים ולא רק על שמועה רעה. הרב אבינר ביקש בתשובתו לחזק את ההורים בברכת "שהחיינו" ולגלות רגישות גם לקול האחר הפועם בהם המתאבל על הקשיים הצפויים לבן הקטן במהלך חייו. אלא שרגישות זו שמשתמשת בכלי הפוסק החוצב את מילותיו מתוך התלמוד עשויה להפוך למכה מכאיבה מדי עבור ההורים הנפגשים עם מילותיו הקובעות לברך על ילדם הנולד ברכת "דיין האמת".

איני מהרהר אחר הרב אבינר בכוונותיו. אין לי ספק שתכלית התשובה לחזק ולעודד, אלא שהתוצאה עשויה להיות חלילה הפוכה. הסיבה אינה רק הפסיקה עצמה אלא, ואולי בעיקר, התבנית המקוצרת שנתבעת מתשובה הנכתבת במסרון. אני מבין את הרצון לענות לרבבות בני נוער בדרך הנוחה והשימושית עבורם. אלא שבמקרים רבים יוצא שכרו בהפסדו. נושאים שבהם עוסקים ברגשות סוערים ומבולבלים אינם יכולים להיות נידונים במסרונים קלילים שכאלה. זוהי שאלה הדורשת מפגש אישי, ליווי ארוך ובטחון שההורה השואל נמצא במקום שהוא מבין את מהלך התשובה שלך ואת המגמה שלה.

ב"ה שאנו חיים בתקופה שבה הציבור שלנו מבין היטב את השמחה שבהולדת ילד, גם אם הוא בעל מוגבלות זו או אחרת.

ב"ה שאנו חיים בתקופה שבה הציבור שלנו מבין היטב שמותר לבטא רגשות אינטימיים ומסובכים המתקשים לקבל את כל מה שהקב"ה מביא עלינו.

בין זה לזה אנו, מורי הוראה, נתבעים למצוא את הנתיב בתפילה, בתורה ובברכה כדי לחזק את הציבור המתמודד בסערת הרגשות הזו.

אולי גם זה יעניין אותך: