02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / הרב בני לאו / שאלות ותשובות / שות-סוגיות חברתיות / גידול תרנגולות בתנאי צער, מכתב לאנונימוס

גידול תרנגולות בתנאי צער, מכתב לאנונימוס

שות-סוגיות חברתיות

‏ב"ה, יום ראשון כ"ד סיון תש"ע (‏06 יוני 2010)

לכבוד
אגודת אנונימוס – עמותה לזכויות בעלי חיים
שלום רב.

לשאלתכם אודות עמדת ההלכה ביחס לדרך הנאותה לתאי הטלת ביצים.

כבר לפני מספר שנים הבעתי את דעתי ביחס ל"צער בעלי חיים" כמרכיב ושיקול מרכזי בתנאי הכשרות של מוצרי מזון (גליון מספר 1 של "מעגלי צדק"). בדברי הסתמכתי על פוסקים, ראשונים ואחרונים, אשר ביקשו להתרות מפני הפיכת בעל החיים לחפץ דומם כעין מפעל תעשייתי.

המקור שממנו נובעת כל ההשקפה התורנית ביחס לשאלה הנידונה הוא הפסוק בספר תהילים: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". מתוך ההתחייבות האנושית והיהודית להידבק בדרכיו ובמידותיו של הבורא אנו מצווים על רחמי כל חי וכל נברא, ובעלי חיים בכלל זה. כך ניסח זאת הרמב"ם (הלכות עבדים פרק ט):

אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל, וכן במדותיו של הקב"ה שצונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.

ההיתר לאכול ולהשתמש בבעלי חיים מוגבל בפסיקות הלכתיות המרסנות את האדם ומחייבות אותו לבחון בכל מקרה את החלופות האפשריות להתנהלות רגישה ומעודנת. אין איסור להשתמש בבעלי חיים אם המטרה עומדת בנורמטיביות אנושית כללית. כל עוד משפחת האדם הסביר צורכת בעלי חיים לאכילה, מותרת האכילה הזו בעולמה של ההלכה. עמד על כך הרב אי"ה קוק במאמרו אודות הצמחונות:

"אין ספק בדבר שאילו היה איסור הריגת בעלי חיים מפורסם פרסום דתי ומוסרי, מצד הרגש הטהור של הצדק האלהי [=היה נאסר הבשר –ב.ל.] … לעת עתה, שאין המצב המוסרי מתוקן כלל ורוח הטומאה טרם עבר מן הארץ, אין ספק שהיה גורם תקלות רבות. התאוה הבהמית לאכול בשר, כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה" (טללי אורות, עמ' יח).

אולם גם בעולם בו הותר הבשר, ישנה מערכת שלמה של חוקים המנסה להגביל את תאוותו של האדם ולעדנו. האם יש קו שניתן להתוות בין התחום המותר והאסור? במילים אחרות: מערכת הכשרות (על גווניה השונים) בודקת את כל מרכיבי המזון. האם היא מתעניינת גם בתהליך היווצרותו? האין שאלה זו צריכה להילקח בחשבון הכולל של מעניקי תעודת כשרות.

מקרה מדגים אפשר למצוא בתשובה שכתב הרב י"י וויס זצ"ל שהיה ראב"ד של העדה החרדית בירושלים, בענין מגדלי תרנגולות לביצים שפיתחו שיטה להגדיל את מחזור ההטלה, על ידי הרעבת התרנגולות, עד שמשירות נוצותיהן. כך מאריכים את תקופת ההטלה בחמשה חדשים לפחות ויש בזה ריווח גדול וניכר. השאלה היא האם מותר להרעיב את התרנגולות, או שחל כאן דין צער בעלי חיים.

לא אפרוס את תשובתו המקיפה של הרב וויס, שניסה לתת אמות מידה וגבולות לדין זה. כמו שאלה זו ישנן דוגמאות רבות נוספות המצריכות עיון מעמיק ושיקול דעת של פוסקי הלכה. פסקי הלכה אינם מבטאים עמדות אידיאולוגיות אלא מספר רב של מרכיבים.

השורה התחתונה של ההלכה היא שבמקום שאפשר לצמצם את צער בעלי החיים הרי שחייבים לעשות זאת! רק במקום שמול צער בעלי החיים עומד צערם של בני אדם (באופן ממשי ולא מלאכותי) אז מורה ההלכה להעדיף את האנושות על בעלי החיים. כך, לדוגמה, כשה"חתם סופר" התיר פיטום אווזים הוא ראה ללא ספק את המקום המרכזי שענף זה תפס בהונגריה. איסור בתחום זה היה מכניס רבבות אנשים למעגל האבטלה. גם זה שיקול הלכתי, שאינו נופל משיקולים אחרים. על כתפי הפוסקים היום מוטלת האחריות למצוא את האיזון בין הצרכים הכלכליים של ענפי תעשיית המזון האינטנסיבי לבין אבדן הגבולות של האדם בהשתלטותו על עולמו של הקב"ה.

מכאן אני מגיע לשאלתכם בדבר לולי הטלה. מהנתונים המתפרסמים בכל העולם מסתבר שיש אלטרנטיבה יישומית ראויה לצורך הטלת ביצים בשטחי גידור ללא כלובים. העולם האירופאי כבר ביקש להשתחרר מתופעת "כלובי הסוללה". האפשרות לגדל תרנגולות בתנאי חופש אינה פוגעת במגדלים לא מבחינת איכות העבודה ולא מבחינת ההכנסה הצפויה להם. על פי זה אני סבור שפסיקת הלכה בעניין זה מוכרחה להיות חד משמעית לאיסור גידול תרנגולות בתנאים אכזריים ולקידום הפיכת משק הביצים בישראל לכזה העונה על דרישות התקן בעולם המערבי. מדינת ישראל כמדינת העם היהודי מוכרחה להיות אור לגויים ולא צל היונק מאורה של אירופה. היכולת להיות מובילים בתיקוני חברה ורגישות לסביבתנו תעצים את הזהות היהודית של מדינת ישראל ויתקיים בנו דברי הנביא "ישראל אשר בך אתפאר".

בברכה ובתקווה
בנימין לאו
רב קהילת הרמב"ן וראש בית המדרש לצדק חברתי
בית מורשה בירושלים

אולי גם זה יעניין אותך: