02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / הרב בני לאו / מאמרים / השקפה / מדיניות ומחשבה הלכתית / הוצאת ציציות משיקולים חברתיים

הוצאת ציציות משיקולים חברתיים

מדיניות ומחשבה הלכתית

מבין אדם למקום לבין אדם לסביבתו

1. הוצאת ציציות מחוץ לבגד: קירבה לה' או שמירה חברתית

 שו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סימן ג

 ואען ואומר, מבלי להכנס במיצוי דבר זה אם אמנם נקרא בכה"ג שישנו חשש של חלול ד', דאדרבא יש לדקדק באמת להתנהג כדת וכדין בכל ההליכות ותהא זאת מצוה גוררת מצוה, ובפרט ע"י מצות ציצית ששקולה ככל המצוות וראייתם מביאה באמת לזכירת כל המצות, וממילא לא יבואו לידי אבק של חלול ד', אך לא אכנס בזה דלאו כל אדם ולא כל אנפין שוין, ואבוא בע"ה בדברי רק בבירור עצם ההלכה ואם יש להקל במקום שאינו בטוח לפי מעמדו ולפי המקום שנמצא בו שלא יביא עי"כ לידי איזה חשש או אבק של חילול השם בהיות מצ"א =מצד אחד= ציציותיו תלויות מבחוץ ומאידך הליכותיו אינן מצטיינות, או אינן נראות מצטיינות כ"כ עצהיו"ט =על צד היותר טוב=.

(א) וכדי שלא יצא דברי השו"ע כסתראי בהכרח לומר שגם בכותבו בסי' ח' בלשון עיקר מצות טלית קטן רצונו ג"כ לומר רק דעיקר המצוה מן המובחר הוא בכזאת, וכוונתו בלשונו לומר דאע"פ שמנהג העולם הוא ללובשו מתחת לבגדים מ"מ מי שרוצה לקיים עיקרא של מצוה זאת מן המובחר על כל תגיה ילבשהו על בגדיו, ומשום כך נזהר השו"ע מלכתוב בזה בלשון חייבים ללבוש הט"ק על הבגדים. כי חיוב מעיקרא דדינא ליכא.

(ג) והלחם חמודות בהלכות קטנות להרא"ש ה' ציצית סוף אות ע' חולק בכלל על דברי השו"ע בזה וס"ל דאפי' מצוה מן המובחר אין בט"ק ללובשו מעל לבגדיו ע"ש,

ויעוין גם בערוך השלחן בסי' ח' סעי' י"ז שהעלה שמדינא אין זה מעכב ללבוש הט"ק על בגדיו אלא: שלמה נבוש במצות ד' ע"ש.

(ד) זהו בנוגע בע"פ הנגלה. וע"פ הקבלה? הרי כבר הביא המ"א בס"ק י"ג דבכתבים (להאר"י ז"ל) איתא דטלית קטן דוקא תחת בגדיו (ויעוין מ"ש בזה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה סי' ג' עיי"ש).

(ה)  אך ראה זה מצאתי גילוי מפורש לכך בדברי ספר סולת בלולה, מובא בספר יפה ללב על או"ח סי' ח' אות כ"א, שמביא שם בשם ספר מקו"ח שהביא ראי' לדעת האר"י ז"ל ממעשה דההוא שעלה לשכב אצת הזונה (במנחות ד' מ"ד ע"א) דמשמע כי הטלית קטן צריך להיות תחת הבגדים כי שם נאמר כאשר פשט את בגדיו באו הציציות וטפחו לו על פניו ע"ש, ומבלי להכנס בכאן בעצם נכונות הראי' משם, הרי מעצם בואו של הבעל מקו"ח להוכיח משם כדעת האר"י ז"ל הרי מוכח שפירש בהדיא בכוונת האר"י ז"ל או שהיה מקובל בידו כך, דר"ל דגם הציציות צריכים להיות תחובים מבפנים, תחת הבגדים, ולא מבחוץ, דאל"כ הרי גם להאר"י ז"ל תיקשי דמדוע לא באו מיד הציציות שהיו תלוים ויוצאים מעל לבגדיו וטפחו לו על פניו עוד לפני שהתחיל להתפשט, ולא היה איפוא כל התחלת ראי' משם לדעת האר"י ז"ל, ובע"כ מוכח מזה דהיה ברור לו להבעל מקו"ח (שהיה תלמיד מהרח"ו ז"ל) כי לדעת האר"י ז"ל צריכים גם הציציות להיות תחובים מבפנים מתחת לבגדים. (אלא דזה מבואר בהדיא בשער הכוונות ונגיד ומצוה ועולת תמיד שם דמיהת היה האר"י ז"ל לובשו ע"ג חלוקו כיעו"ש, ונצטרך לפרש דהאמור במעשה, כאשר פשט בגדיו, המכוון עד החלוק).

ובהיות לנו ראי' מפורשת על כך בכנ"ל, אוסיף עוד זה, דבכזאת איתמר מכללא גם מדברי ספר חסד לאלפים על או"ח סי' ח' סעי' ו' שפוסק בסתמא, דמצות טלית קטן שילבשנו תחת מלבושיו ע"ג חלוקו, ומדלא מזכיר דמיהת הציצית צריך להוציאו מעל לבגדיו, משמע דהוה ס"ל דהמצוה היא עפי"ז שגם הציציות יהיו מתחת למלבושיו.

ובכזאת ראינו מתנהגים באמת ככה אחינו הספרדים שכמעט כולם מקטנם ועד גדולם לרבות הנוהגים בחסידות ופרישות, שלובשים הט"ק מתחת לבגדיהם לרבות גם הציציות שמכונסים ג"כ מבפנים לבגדיהם.

(ו) נוסף למה שביארנו מה שנראה ע"פ הנסתר, וכן מה שיש מקום נרחב לומר שגם ע"פ הנגלה דבר הוצאת הציציות מעל לבגדים אינו אלא למצוה מן המובחר, אוסיף בזה מה שמצאתי תשובה מעניינת בזה בשו"ת מהר"י מברונא סי' צ"ו, הוא נשאל שם על הבחורים שלובשים בטלית קטן על בגדיהם בפרהסיא ואומרים דניחא להו לקיומא מצוה בפרהסיא מי חיישינן ליהורא /ליוהרא/ או לא, והשיב דהכל לפי המנהג והזמן והאדם, ובהיות דעכשיו אין רגילים ללבוש בפרהסיא אלא רבנים והוא לבוש שניכר בין רב לבחור כ"ש דהוי מן המתמיהין ואסור וכו' ואל תתמה שהא"ז כתב תחת סרבלו והוא שקורין מנט"ל כמו שפרש"י במס' שבת משמע דלכ"ע שרי בכך, הא ליתא שהרי אפי' רבנים ות"ח אינם לובשים על הסרבלים בצניעות כל היום לכך נקט תחת הסרבל וכו' ולכן אינן רשאין ולא שבקינן להו ליטול את השם עיי"ש ביתר אריכות. ואם נמצה את עומק התשובה נראה ונבין ללמוד מזה גם על בכדומה לנידון שאלת כבו' כי אם יש מקום של שיקול בזה למיחש משום יהורא /יוהרא/ ומשום לא כל הראוי ליטול את השם יבוא ויטול, ושיש לחוש שלא יצא עי"כ איזה חשש או אבק של חילול השם בהשוואה להנהגותיו הכלליות בקיום המצוות ודקדוקיהן, ולפי המקום והסביבה שנמצא בה, אזי אפשר להקל וללכת גם בציציות מבפנים לבגדיו, ואולי מן הראוי עוד להורות להתנהג כן לכתחילה

(ז) לאור כל האמור נלפענ"ד כי המקיל בעצמו להכניס גם ציציותיו מתחת לבגדיו בהיותו חושש לחששות שפירט בשאלתו לא הפסיד, ולא רק זאת אלא כל מי שמנהיג א"ע בדרך כלל בכזאת אין מזחיחין אותו דיש לו כר נרחב של הרבה גדולים וטובים שמתנהגים ככה בכדי לסמוך עליהם, ואשר יש לזה יסוד בדברי הגדולים בספריהם וכנ"ל.

(ח) לעומת זאת, המנהיג א"ע ללכת עם ציציותיו מבחוץ מתוך כוונה לשמה שיראה לפניו הציציות תמיד וע"י ראייתן יזכור כל מצוות ד', ובפרט אצלנו האשכנזים שנפוץ להתנהג בכזאת, קדוש יאמר לו וביחוד יש מקום להנהיג עכ"פ א"ע להוציא בחוץ ב' הציצית שמלפניו, וכדראיתי בשל"ה ח"א בתחילת מסכת חולין בענין הציצית שכותב בתוך דבריו וז"ל: והנה מחמת המלעיגים גם אני לובש הטלית קטן תחת המלבוש ומ"מ אני לוקח השתי ציצית שהם לפנים ומשים אותם חוצה בין קרסי המלבוש ואני רואה אותם תמיד וכן ראוי לנהוג עכ"ל ע"ש.

ויתכן עוד גם זאת דאצל אותם ההולכים בדרך טובים ושומרים אורחות צדיקים מעדת האשכנזים אצלם נהיה הדבר הזה כדין ועליהם איפוא לדקדק לשמור על כך ללכת עם הציציות…   דאצל חסידים ואנשי מעשה ת"ח וצדיקים נהיה הלפנים משורת הדין והמצוה מן המובחר הלזו ללכת עם הציצית בחוץ לדין ממש, דאין הבדל לפי סברא מחודשת ונפלאה זאת בין דברים שבין אדם לחבירו לבין דברים שבין אדם   ואסיים בברכה ובהוקרה אליעזר יהודא וולדינברג.

 בספר "משנה ברורה" (סימן ח ס"ק כו) ישנה קביעה מחמירה מאד שמחייבת להוציא את הציצית מתוף המכנסים:

ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וגו' עוד מבזין הן את מצות הש"י ועתידין הן ליתן את הדין ע"ז.

ה'משנה ברורה' התקבל כספר ההלכה המרכזי והמחייב בכל חוגי הישיבות הליטאיות, וממילא גם כל תלמידי הישיבה הספרדים ביקשו לנהוג בכל החומרות העולות ממנו. אולם חומרה זו של ה'משנה ברורה' סותרת מסורת הלכתית של המקובלים, מבית מדרשו של האר"י, המתנגדת להוצאת הציצית מהמכנס. את המסורת הזו מביא הרע"י בתשובה[1]:

הגאון המקובל רבי חיים ויטאל בשער הכוונות (דף ז ע"ב), העיד בגודלו על רבינו האר"י זצ"ל, שהיה לובש הטלית קטן מתחת לכל מלבושיו על החלוק. ושאותם המתייהרים ללבוש טלית קטן על כל בגדיהם טעות גדולה היא בידם, ושזה הוא היפך האמת. ע"כ לפי דרכנו למדנו שדעת המקובלים שיש ללבוש הטלית הקטן תחת מלבושיו. וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן ח סק"ז), ובקשר גודל (סימן ב אות ב). וכן העלה עוד מרן החיד"א בהגהותיו ניצוצי אורות על הזוהר פרשת מקץ (דף רה ע"א).

ומאחר שהמקובלים הדגישו בדבריהם שהלובשים טלית קטן על בגדיהם טועים טעות גדולה, ושהוא היפך האמת, ואילו מרן לא כתב שיש ללובשו על בגדיו אלא על צד היותר טוב, ולא לעיכובא, לכן פשט המנהג ללבוש הטלית קטן תחת בגדיו, כי ידוע שמנהגינו בכל כיוצא בזה ללכת אחר הוראות רבינו האר"י ז"ל, גם בזמן שמרן השלחן ערוך רוח אחרת עמו, וכמו שכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן מו אות יא), והגאון רבי חיים פונטרימולי בפתח הדביר (סימן כה אות ו). והגאון רבי חיים חזקיה מדיני בעל שדי חמד בשו"ת אור לי (סימן מ), ובשו"ת מכתב לחזקיהו (סימן ז דף לג ע"ד), והגאון רבי יוסף חיים מבבל בשו"ת רב פעלים חלק ב' (חלק אורח חיים סימן יב), ועוד. ולכן מנהגינו ללבוש הטלית קטן תחת הבגדים. 

דברים אלו חריגים מאד במסורת הפסיקה של הרע"י. איך הוא אומר ש"מנהגינו ללכת אחר האר"י גם נגד השו"ע". הרי בכל הדוגמאות הקודמות הראינו עד כמה הוא מחזיק במסורת השולחן ערוך ולא הולך אחרי האר"י. נראה שצריך לדייק בדבריו ולצמצם את הפירוש בדברים: "מרן השולחן ערוך רוח אחרת עימו", היינו נשמע מדבריו כיוון אחר מהאר"י אך לא דברים מפורשים, בכגון דא, מודה הרע"י שהמסורת של האר"י גוברת.

ועדיין הוא ממשיך בתשובתו וקובע, שלמרות שמסורת ההלכה של האשכנזים מחייבת להוציא ציציות, הוא מחזיק במסורת של האר"י.

"ומכל מקום הקבלה והמעשה הם עמודי ההוראה, והמנהג ברור אצל כל רבני הספרדים, פוסקים ומקובלים, ללבוש הטלית קטן תחת כל הבגדים וגם הציציות מכוסות. וכן העלה הרה"ג המקובל רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ה' (חלק או"ח סימן ג), שמנהג הספרדים שלובשים טלית קטן תחת כל הבגדים, (ואף הציציות מכוסות), מיוסד על אדני פז, וטעמם ונימוקם עמם, שכן צריך להיות על פי הקבלה, וכמבואר בדברי האר"י בשער הכוונות, וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף ובקשר גודל. ומנהג אחינו האשכנזים הלובשים טלית קטן על בגדיהם, הוא היפך האמת. וכנראה שנהגו כן לפי שבמקומם לא נתגלו דברי האר"י ז"ל. עכת"ד. ובאמת שאין לתפוס על מנהג אחינו האשכנזים בזה, שכידוע הם הולכים אחר הוראות הפוסקים והשלחן ערוך, גם כשהקבלה חולקת עליהם. וכנודע. ואכמ"ל."

זאת אומרת: רק האשכנזים נמשכים אחר הפסיקה נטולת הקבלה ואילו אנו הספרדים פוסקים על פי הקבלה!

בהמשך דבריו תוקף הרע"י את תשובתו של הרב בנימין יהושע זילבר (שו"ת אז נדברו ח"ג, עמוד פ"ו) שביטל את  מנהג הספרדים וחיזק את חיוב הוצאת הציציות[2].

ומסיים ב"היתר" לבני ישיבות אשכנזים להוציא ציציות: "שיש להם על מה שיסמכו, אולם טוב ונכון שבני הישיבות הספרדים ועדות המזרח לא ישנו ממנהג אבותיהם שנהגו ללכת על פי קבלת רבינו האר"י ז"ל, וילבשו הטלית קטן תחת בגדיהם, וגם הציציות יהיו מכוסות בבגדיהם."

בהערה לספר "שארית יוסף", על ילקוט יוסף, חלק א עמ' קנב, מביא הרע"י את כל העניין, ומוסיף ש"כך היתה דעתו של ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, ופעם אחת נועצו עימו מחנכי תשב"ר אם לחנך את צעירי הצאן להוציא ציציות כדי שיגבה ליבם בדרכי ה', וענה להם שלא יעשו כן כי המוציא ציציות לחוץ הוא בגדר מזלזל ברבותיו הראשונים" (וממשיך רע"י ומביא מסורות של כל רבני צפו"א ורבני ישיבת פורת יוסף שכולם לא הוציאו ציציות מחוץ לבגדים.

אמנם, הרב יצחק יוסף, מחבר שארית יוסף, הוסיף הערה משמו של אביו שאם בחור ישיבה ספרדי מרגיש חיזוק ביראת שמים בכך שמוציאים ציציות ומתבדלים משכניהם החילוניים ומשייכים עצמם למחנה בני תורה, רשאים לעשות כן. מכאן הדרך קצרה למציאות הרווחת היום שהרבה מאד בני ישיבות ספרדים "מתחזקים" ומוציאים ציציותיהם, כפי שלמדו בישיבות האשכנזיות, ובניגוד לדעתו העיקרית של רבם האמיתי הרע"י.

החריגה במדיניות הפסיקה של הרע"י בתשובה זו יכולה להתפרש רק על רקע הרצון ליחד ולאפיין את בני הישיבה הספרדים בישיבות אשכנזיות. הפחד מפני אבדן זהות ושבירת מסורת עדתית, הביאה אותו לחיזוק המנהג המקובל בקרב הספרדים, גם אם כל יסודותיו מושתתים על אדני האר"י, שבפסיקות אחרות אינו נחשב ליותר מעמדת פוסק אחר.

* Photo By: Sheynhertz-Unbayg


[1] יחוה דעת חלק ב סימן א.

[2] הרב זילבר כתב את דבריו כתגובה לתשובה של הרב וולדנברג, ציץ אליעזר, חלק ח סימן ג, שמסביר את ההבדל בין אשכנזים לספרדים כהבדל בין פסיקה על פי הנגלה והנסתר. הרב זילבר הגיב בחריפות לתשובה זו וטען שהספרדים מקלים בכלל בלבישת ציצית. על תשובה זו ענה לו הרב וולדנברג, ציץ אליעזר חלק יג סימן ה' ושם גם משיב הרב זילבר ו"מודה במקצת". ביקורת תקיפה על הרב זילבר, לחיזוק הפסיקה הספרדית, כתב הרב ברדה, יצחק ירנן חלק א סימן טו.

אולי גם זה יעניין אותך: