02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / הרב בני לאו / מאמרים / חגים / המעבר מפסח לעצמאות עובר תמיד דרך יום השואה

המעבר מפסח לעצמאות עובר תמיד דרך יום השואה

חגים

המעבר מפסח לעצמאות עובר תמיד דרך יום השואה.

השנה בחרתי להתמקד בסיפורו של אבא שלי בפרק הראשון של חייו לאחר השחרור מן המחנה.

אתאר לכם שתי תמונות משתי שבתות סמוכות – האחת, שבת על האנייה בדרך לארץ והשנייה שבת על אדמת ישראל, בכפר נוער של "אגודת ישראל", שתיהן בחודש יולי 45.

ההפלגה שהביאה את אבא לארץ יצאה ממרסיי וכללה הרבה בוגרי תנועות נוער ציוניים נוסף למאות פליטי המחנות. הצעירים הציוניים רקדו על הסיפון ויצרו אווירה "ארץ ישראלית". קבוצה של חסידים מיוצאי הונגריה הגיבו בתוקפנות וכמעט באלימות נגד האווירה הליברלית הזו. כך מספר אבא:

"בשבת ערכנו תפילה בציבור והרב ברוקונטל [=הרב של קיבוץ חפץ חיים] דרש בפנינו. ההונגרים החרימו את התפילה וערכו תפילה משלהם. ההתנהגות הפלגנית הזאת, כשלשה חודשים אחרי השחרור, העיבה מאד על מצב הרוח".

התמונה השנייה התרחשה בשבת לפני הצהרים בשדות כפר הנוער האגודתי:

"בעודנו עומדים ליד גדר המוסד עצרה לידינו משאית בה עשרה או יותר צעירים וצעירות מקיבוץ שכן. כמה מהצעירים במשאית שלבשו רק בגדי רחצה הציעו לנו להצטרף אליהם לנסיעה לחוף הים… תוך חילופי הדברים קפצו מהמשאית כמה צעירים עם מקלות בידיהם והחלו להרביץ בחברים שלנו. הפגיעות הגופניות היו קלות אך מפח הנפש והזעם שהצטבר בקרבנו היה קשה מאד".

שתי תמונות שמספרות סיפור קשה עלינו, על החברה היהודית. הפריווליגייה להתגודד ולהבצר בקבוצות נבדלות שייכת לחברה לא מאויימת. בתוך המחנות, תחת המגף של הצורר הגרמני, לא יכלו הקנאים להתבדל מאחיהם. בימי המלחמה לא יכלו הצעירים הציוניים להתנכר ולהתנשא מעל אחיהם העומדים כמותם על משמר חייהם.

במשך עשרות רבות בשנים אנו מתמודדים עם הקושי שבעצמאות. נוח לנו להתבצר בתוך סביבות חיים שמגוננות עלינו מפני האחר והשונה. ההתנהגות הכיתתית היא שארית וספחת למחלה עמוקה של העם היהודי לדורותיו ולתפוצותיו. אנו סוחבים את ההתגודדות הזו עמנו ומתקשים להשתחרר ממנה. אם צריך לסמן את היעד הגדול של החברה הישראלית היא "תוליכנו קוממיות בארצנו". לא רק העלייה לארץ היא האתגר אלא היכולת לייצר קומה אחת של כל חלקי האומה בהכרה הדדית ובכבוד זה לזה.

חודש מבורך,
הרב בני

אולי גם זה יעניין אותך: