02-623-6223אמציה 4 ירושלים

יחס לעובדים הזרים

אתגרי השעה - סוגיות חברתיות

יחס לעובדים זרים – הקדמה

המאמר שלפניכם אינו משמש תחליף לדיון מקיף בסוגיית העובדים הזרים/ מהגרי עבודה בישראל. השנים האחרונות, בהם הוכפלו ושולשו מספרם של הזרים העובדים בינינו, עוררו את הנושא הזה במלוא חומרתו. ההתמודדות עם נושא גירוש ילדי העובדים הזרים העלתה את הצורך במדיניות מדרגה נוספת. נשיא המדינה חרג מכללי הפוליטיקה התקינה ויצא בקריאה מטעמו לעצור את הגירוש הזה. בושה מכסה את הפנים כששומעים את אהוד ברק, שיחד עם רעייתו מחביא עובדת זרה לא חוקית, שדורש לחזור ולדון בסוגיה הזו בממשלה. מתעלה על כולם אלי ישי שמתבטא כלפי העובדים כאילו הם הגורם המשחית את החברה הישראלית. ובכן באתי, כאיש בית המדרש לצדק חברתי בבית מורשה, להציע דיון ראשוני בשאלת המדיניות הראויה ביחס לעובדים זרים.
על כמה עובדות אין חולק.

אין חולק שמדינת העם היהודי מוכרחה לשמור על הרוב היהודי באופן מאובחן. מדינה של שערים פתוחים לכל לא יכולה להיות "מדינת לאום". הכרסום הזוחל בלאומיותה של המדינה בהעדר מדיניות הגירה ברורה וקשוחה. פתיחת שערי המדינה לכל מבקש עבודה הופך את האידיאה של "מדינת כל אזרחיה" למציאות ואת הויכוח להיסטוריה.

אין חולק שעל רקע הפרופיל השטוח של הזהות היהודית בישראל יש חשש של ממש מהתבוללות מאסיבית של ישראלים עם מהגרי העבודה.

אין חולק על הסכנה שבהצפת שוק העבודה בארץ בעובדים זרים תהפוך החברה הישראלית לנצלנית יותר, מנוכרת יותר ודורסנית יותר. ככל שירבו השבחי"ם (שוהים בלתי חוקיים) תהפוך הארץ ל"בית עבדים, של מעסיקים נצלנים שיעשו את הקופה על גופותיהם של עבדים נטולי זהות.

"קשה מבחוץ – רך מבפנים"

לפני כשנה פרסם ארגון מציל"ה (בראשות פרופ' רות גביזון) מסמך מתווה למדיניות ההגירה במדינת ישראל. המסמך בנוי על עקרון מנחה של מדיניות "קשה מבחוץ – רך מבפנים". היינו – הקשחת עמדת המדינה ביחס לנכנסים בשערי המדינה לצרכי הגירת עבודה ועידון היחס אל אלה הנמצאים בתוך החברה הישראלית על פי חוק. קראתי היטב את המסמך הזה ואני מרגיש שהוא עונה היטב לפרופיל של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. על דרכי ההקשחה ובלימת גלי הגירה רמזתי למעלה ולא ארחיב כאן. בשורות הבאות אבקש לשרטט בקווים כלליים את מדיניות ה"רך מבפנים" – את היכולת שלנו כחברה יהודית לעצב מדיניות של תורה המכירה בזר החי בתוכנו כאדם עם פנים ועם צלם אלקים. תפקידנו כאנשי בית מדרש לנסות ולדלות ממעיינות התורה (שבכתב ושבעל פה) את כללי ההתנהגות הראויים לבניית מערכת היחסים בין חברת הרוב היהודי לבין מהגרי העבודה הנמצאים כאן.

לאור כל החששות הללו מוכרחה המדינה לקבוע מדיניות קשוחה של חוקי הגירה העוצרת את שטף העובדים. זו החלטה דמוקרטית לגיטימית שמאפשרת לכל מדינה לקבוע את מי שיבוא בשעריה. לצידו של חוק השבות הקובע את זהותה היהודית של המדינה צריכים לבוא חוקי הגירה המונעים ממאות אלפי מהגרים המתדפקים על דלתה את הכניסה החופשית לארץ.

זהו החלק הקל (לכתיבה) והמוסכם בקרב הרוב הציוני במדינה. גם לאחר חוקי ההגירה הקשוחים נצטרך להתמודד עם עשרות אלפים מהגרי עבודה שיהיו פה. להלן האפשרויות העומדות לפנינו.

פורסם בתאריך:

 כסליו תשע"א , 2011

פורסם במקור:

פורסם בעיתון מקור ראשון

קרדיט לתמונת הנושא:

אתר משרד התיירות www.goisrael.com

אולי גם זה יעניין אותך: