02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / בית כנסת הרמב"ן / טורו של יום / יפה הוא המדבר – פרשת במדבר

יפה הוא המדבר – פרשת במדבר

טורו של יום
שולי רוזנק - אייזקס

מאת:  שולי רוזנק – אייזקס

נשואה לאליק ואמא להלל, נעם, טליה, אורי והדס.
בגיל 11 החליטה להיות מורה, מיד אחרי שאביה ז"ל הניח בידיה את הספר "גברים קטנים" של לואיזה מיי אלקוט.
היא עושה זאת עד היום.

"יפה הוא המדבר… אמר הנסיך הקטן, תמיד אהבתי את המדבר, ואתה יושב לך על גבעת חול ואינך רואה דבר ואינך שומע דבר ואף על פי כן משהו קורן ומאיר בדממה… סוד קסמו של המדבר, העיר הנסיך הקטן הוא שהוא טומן בחובו אי שם מקור מים חיים…"

הנסיך הקטן / אנטואן דה סנט אקזופרי

י

וצאים אל המדבר, ואל ספר במדבר, – אל אותו מקום שאינו זרוע ובו אפשר להתקיים רק תוך זיכרון הברית, בבחינת "זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחריי במדבר" (ירמיה ב,ב). אך טרם נעמיק אל המדבר ואל גביו המסוכנים , אנו נדרשים לחזק את היסודות של מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה, התלויה בשמירה שלנו את חוקותיו ומכירה בתלות שלנו ובהכרה שלנו את כוחותיו. 

פרשת בחוקותיי פותחת בהבטחתו של הקב"ה את הגשמים בעתם ואת השלום בארץ. מילה בולטת במרכזיותה ובכוחה, במידה ותשמר הברית, היא המילה "בתוככם". ביתו בתוכנו, הליכתו בתוכנו ואנו נהיה לו לעם.

אל מול ברכה זו קללת הפרת הברית. שם מוזכרת המילה "עמי" כמציינת התנגדות עזה להליכה המשותפת: "ואם תלכו עמי בקרי…והלכתי אף אני עמכם בקרי" (ויקרא כ"ו, כ"א – כ"ד) ומיד בעקבותיה של התנהלות זו ירדפונו כל המחלות והפגעים, השמים כברזל והארץ כנחושה. ואינני יכולה שלא לתהות על פשרה של מילה זו "עמי" ועל מקומה כאן בתוך התופת. אומנם נכון הוא, יכולה היא להיות מקבילה מנוגדת למילה "בתוך" אך יש בה הדהוד חי ובועט לפסוק מתהילים: "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ (תהילים צ"א, טו) ונדמה שמבקשת לרמוז, כי גם בתוך השואה והבהלה, בתוך חמת הקרי הגדולה אין עזיבה. במציאות של העדר שמיעה וסירוב לראות נכונה את שפעת הברכה נוכחותו של הקב"ה עדיין היא שם, אבל הוא רועם בכעסו, ולא רק כי הוא קשור לישראל בברית אלא, כך נדמה, כי הוא יודע מהם הייסורים והאכזבות והקשיים שלי מי שאינם רואים בטובתה של ברית.

מרגשת עד כאב היא הקללה הפותחת את מסכת הזעם, בפסוק ט"ז: "והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם". העיוורון, שהוא בא לידי ביטוי בעין ובנפש, מעמיק עוד את הצער ויביא לידי שבירת גאון העוז ושבירת מטה הלחם והשמדת כל. כהורים המביטים בילדם המתבגר, כשהוא מעמיק נפול בשל התרחקותו מעצתם, פניו עיוורות לראות תבונת זקנתם ואין להם אלא לכעוס מקירות לבם, אך אם הגונים וחכמים הם – לעולם לא ילכו מעמו, גם אם יצטרכו ללוות צעדיו הכושלים.

וכמה יפה התורה, שאחר הדברים האלו היא פותחת במדבר. שם, במקום לא זרוע (בדומה למה שצריכה הארץ להיות בשנת השבע שלה), בסביבה של צהוב חסר חיים ומתעתע, במקום בו אפילו בארות המים הספורים זקוקים לשירת "עלי באר" על מנת להיחשף היא מוליכה את ההולך לראות מעבר לכל שדה ראייה. צריך רק להביט היטב, לפנות אל שורשי הלב ולהעמיק פקח העין על מנת לגלות מחדש את האהבה והברית.

אולי גם זה יעניין אותך: