02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / הרב בני לאו / שאלות ותשובות / שות-אנשים ומוגבלויות / כהן מברך בישיבה על כסא גלגלים

כהן מברך בישיבה על כסא גלגלים

שות-אנשים ומוגבלויות

האם ברכת כהנים היא בעמידה בלבד?

יום ו לפרשת "כי היא חכמתכם ובינתכם"
לכבוד הרב בני לאו
שלום וברכה
בעירנו כהן זקן כבן 87 שנים. לאחרונה כבדו רגליו והוא אינו מסוגל לעמוד או ללכת, והוא מובא לבית הכנסת בכיסא גלגלים, ומברך ברכת כהנים בישיבה. והנה קמו מערערים על כך ואמרו כי נאמר בתלמוד ובפוסקים שברכת כהנים היא בעמידה בלבד.
אמנם השבות יעקב ח"ב סי' א הקל בכך, אך הפנים מאירות ח"ב סי' קפו ונובי"ק חאו"ח סי' ה חלקו עליו, ולכן היו מתפללים ת"ח שלא התירו לו לברך, ואמרו שיעלה לברכת כהנים, אך לא יברך אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה.
הכהן הזקן נפגע מכך עמוקות (ואמר לי שלפעמים הוא לא נרדם בלילות בגלל עלבון זה), ואמר כי אם אינו יכול לברך ברכת כהנים בברכה, לא יעלה כלל.
נפשו בשאלתי, האם יוכל זקן זה להמשיך ולברך בשם ומלכות כשם שעשה במשך למעלה משבעים שנה.
אני אודה לך מאוד על תשובתך
שבת שלום
דני מלאך

תשובת הרב בני לאו

לד"ר דני מלאך הי"ו ברכת שלום.

שאלתו של הכהן אינה מניחה לי. הכהן הזקן מבטא בכאבו את מקומה של ברכת הכהנים בעולמו. אדם שבמשך למעלה משבעים שנה עולה לדוכן לברך את עמו באהבה מוצא עצמו מודר מן הברכה. הדרה זו פוגעת באדם שבו, שניטלה ממנו כוחה של הברכה, לכאורה על לא עוול בכפיו.

מאידך עמדת הפוסקים הרגילים נשענת על מדרש הלכה שנתקבע בהלכה ומחייב את המברך לעמוד, כפי שמשרת בבית המקדש עובד בהכרח בעמידה. התגובה הרגילה של הקהל היא שהכהן היושב (גם אם הישיבה היא באונס) אינו מסוגל יותר לברך, כשם שכל אדם בהשתנות מצבו מופקע מהרגלים רבים אחרים (אפשר אולי לדמות זאת להפקעת רשיון נהיגה בגיל מסויים, איסור על טיסה במצבים מסויימים וכדו').

כדי להתמודד עם הפער הזה שבין עמדת הכהן לבין עמדת הפסיקה הרגילה אבקש להיכנס לעומקה של הסוגיה, מראשיתה במדרש ההלכה, ועד לפסיקה בת זמננו.

מקור החובה לעמוד בזמן ברכת כהנים:
בספר דברים (פרק י, ח) מספר משה על בחירת שבט לוי:
בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

רש"י (על המקום) מבאר שפסוק זה רומז לברכת כהנים:
"לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו – הכהנים, והוא נשיאת כפים"

מדרש תנאים שמופיע בתלמוד מלמד שברכת כהנים מושווית לשירות של הכהן במקדש (ספרא שמיני, א):
מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה, (וכך: "מקיש ברכה לשירות" גם בסתם מדרש הלכה ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא רח, וכן במדרש תנאים לדברים פרק כא)
ובמדרש ההלכה לספר במדבר מובאת ההלכה הזאת באופן אחר: (ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא לט)

כה תברכו את בני ישראל, בעמידה
אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה
ת"ל ואלה יעמדו לברך את העם (דברים כז יב) נאמר כאן ברכה ונאמר להלן ברכה מה ברכה האמורה להלן בעמידה אף ברכה האמורה כאן בעמידה
ר' נתן אומר אינו צריך שכבר נאמר ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשם ה' (דברים כא ה) מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה.

הדברים הללו מובאים במלואם בגמרא במסכת סוטה לח ע"א:

תניא אידך: כה תברכו – בעמידה, אתה אומר: בעמידה, או אינו אלא אפי' בישיבה? נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך, מה להלן בעמידה, אף כאן בעמידה;
ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: (דברים י) לשרתו ולברך בשמו, מה משרת בעמידה, אף מברך בעמידה.
ומשרת גופיה מנלן? דכתיב: (דברים יח) לעמוד לשרת.

ממדרשי ההלכה הללו אנו לומדים שיש מחלוקת בין התנאים על מקור החיוב של הכהנים לעמוד בברכת כהנים. האם החיוב הוא לעמוד כי הם מברכים (והעמידה הזו מושווית לעמידתם של השבטים העומדים לברך בהר גריזים) או שמקור החיוב בהשוואת הברכה לשירותם של הכהנים במקדש.

בעל תורה תמימה (הערות לבמדבר פרק ו הערה קלג) מברר את עמדת רבי נתן:

ור' נתן ס"ל דא"צ לגז"ש זו, אלא ילפינן כן מדכתיב (פרשה עקב) לשרתו ולברך בשמו, מה שירות בעמידה דכתיב (שופטים י"ח א') לעמוד לשרת, אף מברך בעמידה. ונראה נ"מ בדרשות רבנן ור' נתן לפי מ"ד בזבחים ט"ו ב' דיושב מחלל עבודה, א"כ לר"נ דאיתקש לשירות, לכן אם בירך בישיבה לא קיים מצוה זו, וצריך לחזור ולברך בעמידה, ולרבנן דילפי מלוים אינו מבואר דמעכב אף בדיעבד, ולפי"ז צ"ע במש"כ התוס' בד"ה הרי כהלכה פסוקה דבבירך מיושב לא יצא משום דאיתקש לשירות, והלא היקש זה הוא רק אליבא דר' נתן, וצ"ע שלא הביאו ראיה דברכת כהנים בעמידה מפ' דדה"ב ל' ויקומו הכהנים ויברכו את העם:

הערה זו של בעל תורה תמימה ממקדת את הדיון לגבי העיכוב של ברכה בעמידה דווקא. השיטה של ת"ק משחררת את העמידה מהשוואתה לעבודת הכהנים וממילא טוען התורה תמימה שלשיטתם "דילפי מלויים" "אינו מבואר דמעכב אף בדיעבד".

הרמב"ם פוסק את ההלכה הזו, עם כל שאר לימודי הגמרא בהלכות נשיאת כפים, פרק יד:
אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקדש שנאמר כה תברכו את בני ישראל, כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה כה תברכו בעמידה, כה תברכו בנשיאת כפים, כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בקול רם, כה תברכו בשם המפורש, והוא שיהיה במקדש כמו שאמרנו.

המשמעות של "למדו מפי השמועה" הוא שזהו דין מדרבנן, הנלמד באסמכתא מן הפסוקים. כך כותב במפורש הרב אריה לייב, בעל טורי אבן (מאה 18, ליטא) בחידושיו למסכת מגילה (כד ע"ב):

כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו. מה"ת בעל מום נושא ומדרבנן גזרו דלא וה"ט מפני שהעם מסתכלין בו. תדע דהא בגמ' אמרינן מומין דאמרו בפניו ידיו ורגליו ואי מה"ת שאר מומין נמי לא. ועוד דאמ' סומא בא' מעיניו לא ישא את כפיו ואם הי' דש בעירו מותר והא סומא באחת מעיניו נמי בעל מום הוא. ואי מה"ת בעל מום לא כי דש בעירו מה הוי, אלא ש"מ מדרבנן הוא מפני שהעם מסתכלין בו וכי דש בעירו תו לא מסתכלין בו. והכי אמרינן להדיא בפ"ד דתענית (דף כ"ו) אקרא דלשרת ולברך בשמו וכו' דאסמכתא נינהו.

ובזה באנו לפסיקתו של הרב ריישר בשו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן א):

מכהן אחד חרד וירא את ה' שהוא זקן ושבע ימים קרוב לשמונים ומכח חולשת זקנו אינו יכול לעמוד כשנושא כפיו אי יכול לישא כפיו כשהוא יושב או סמוך או לא.

תשובה (לאחר דיון ארוך בדברי הגמרא ובמחלוקת ת"ק, רבי נתן ופסק הרמב"ם)
… ע"כ מזה למד הרמב"ם דהאי הקישא אסמכת' בעלמא הוא ולהכי בפי"ד מה' תפילה שכתב הדין לישא כפיו במקדש בשם המפורש ושם משום כבוד השם רוצה לאסור בדעבד בישיבה אפילו מי שאינו יכול לעמוד מחמת אונס מש"ה אסמכהו אכה תברכו וכה עיכובא היא כמ"ש תו' בסוטה שם ד"ה ורבי יהודה אומר ע"ש אבל בגבולין אין לאסור בעמידה מהאי הקישא כיון דהוא אסמכתא בעלמא ולקולא אם לא שפשע במזיד ונשא כפיו מיושב והיה יכול לעמוד דאז מצד הסברא יש לאסור מכח האי אסמכת' ולהכי בפט"ו מה' תפלה גבי המיר לעבוד ככבים או שתוי וכה"ג שמצד הסברא יש לפסול אותו דברכה כעבודה… אלא ודאי דלא בכל ענין איתקש כיון דאסמכתא בעלמא הוא אלא היכא דמצד הסברא יש למנוע מלישא כפיו משא"כ באנוס שלא בעבירה כלל רק מחמת זקנה או חולה… לענין המברך אם הוא זקן או חולה שאינו יכול לעמוד יושב ומברך דהולכין להקל כיון שהוא רק אסמכתא ומדרבנן להקל שומעין

ואל יתמה המתמה לומר איך אשמע להקל דבר דלא נראה בהדיא בדברי אחד מן הראשוני' והאחרוני' זה אינו דהא מלשון הט"ז שם סס"ק כ"ז משמע קצת כן שכתב וז"ל כגון יושב שיכול לעמוד עכ"ל משמע הא אין יכול לעמוד כגון זקן או חולה פודגרא וכה"ג מודה ואף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מיעקב כדכתיב ויתחזק ישראל וישב על המטה וגומר לברך את בניו ואין דנין אפשר משאי אפשר ויש' ברכה מאת ה' כנ"ל הק' יעקב.

התשובה של הרב ריישר עמדה מול עיני בעת לימודי את שאלת הכהן הנ"ל. ידוע לי שיש פוסקים שחלקו על השבות יעקב (כמו פנים מאירות, חלק ב סימן קפו, נודע ביהודה מה"ק או"ח סימן ה, בית מרדכי חלק ב סימן ג). אולם הכלל בעניינים אלה שבמילי דרבנן כדאי וראוי לסמוך גם על דעת מיעוט. הצער של הכהן משמש מקור של ממש לחיזוק הפסיקה המאפשרת לו לברך את עמו ישראל באהבה.

אולי גם זה יעניין אותך: