02-623-6223אמציה 4 ירושלים

כמציל מן הדליקה

אתגרי השעה - שמיטה, כללי
ר' ראובן קמפניינו - שיעורים בקהילת רמב

מאת:  ר' ראובן קמפניינו

בעל תור שני (.m.a) בהיסטוריה של עם ישראל ומלמד שיעור יומי קבוע בבית כנסת רמב"ן מזה למעלה משלושים שנה. פרסם עד כה שני ספרים, "לקט מפאה" על מסכת פאה, ו"פירות שביעית" על מסכת שביעית.

הטור השביעי –  פינת התלמוד הירושלמי / מסכת שביעית

ה
פרק השני של מסכת שביעית עובר לעסוק בהלכות הנוגעות לגידולים רב שנתיים, היינו – מטעי עצי פרי.

ההנחה המונחת ביסוד הפרק היא שאף על פי שהתורה הפקירה את הפירות ואסרה לבצע עבודות חקלאיות בשדות ובמטעים, אין הכוונה לגרום להשחתת המטעים ולאובדנם. אדרבה, מותר ואף רצוי לשמור את עצי הפרי ולדאוג שימשיכו להניב פירותיהם גם לאחר שנת השמיטה.

מה היא אפוא ההגדרה של מלאכות חקלאיות במטעים המותרות בשביעית ולעומתן אלו מלאכות אסורות?

הבבלי מציע הגדרה בזו הלשון: "לאוקומי אילנא שרי, לאברויי אילנא – אסור" (עבודה זרה נ, ע"ב ומקבילות).
ופירושו: מלאכות שנועדו לקיים את האילן כמו שהוא ולמנוע את השחתתו – מותר; לחזקו ולהשביחו – אסור.

מעין הגדרה זו של הבבלי מצינו בירושלמי (פ"ב, ה"ד): כמושיב שומר – מותר; גדילה מחמתו – אסור. המונח "מושיב שומר" משמעו מלאכות שנועדו למנוע נזקים ישירים שבלעדיהם ייגרם נזק ישיר למטע, מלאכות כאלו מותרות בשביעית. לעומת זאת מלאכות שבעקבותיהן יתחזק האילן וישתפר – אסורות.

ההגדרה שמציע הבבלי וההגדרה שמציע הירושלמי נראות קרובות למדי זו לזו, אלא שמצינו בירושלמי הגדרה נוספת למלאכות המותרות: "כמציל מן הדליקה", ופירושו: מלאכות שמטרתן למנוע נזק מיידי שתוצאותיו מוחשיות ומאיימות על הגידול החקלאי – מותרות.

דוגמאות:

1. השקיית המטע בכמויות ובמועדים שנועדו למנוע את התייבשות העצים, מיועדת "לאוקומי אילנא" ומותרת; זיבול ודישון המטע נועד "לאברויי אילנא" ואסור.

2. החותך בשביעית חלקים מגזעו החלול של הזית לשם שימוש בעץ רשאי לחפות את מקום החיתוך באבנים ובקש כדי למנוע את התייבשות הגדם ולמנוע חדירת חרקים ושאר מזיקים דרך הגדם אל תוך העץ. פעולה זו היא בגדר ”מושיב שומר", ומותר. אבל לחפות את הגדם בעפר שימשוך לחלוחית ויעודד צימוח ענפים צעירים ממקום הגדם, פעולה כזו נכנסת לגדר של "גדילה מחמתו", ואסורה.

3. עלי הגפן הרובצים על האשכול מנקזים אליו את הטל ואת הלחות מן האויר, מרטיבים את האשכול מבחוץ ומונעים את התייבשותו בשמש. תופעה זו עלולה לגרום לריקבון בפרי ולפיכך מתיר רבי שמעון – בדעת יחיד – להסיר את העלים הללו, מפני שהעושה זאת הוא "כמציל מן הדליקה".

היינו פעולה שנועדה למנוע נזק ברור, מוחשי ומיידי.
לגבי הדוגמא השלישית יש לברר מה ראו חכמים לחלוק על רבי שמעון ומדוע אסרו את הסרת העלים מעל האשכולות, ובכך נדון בפעם אחרת.

אולי גם זה יעניין אותך: