02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / הרב בני לאו / מאמרים / אקטואליה / כן למחאה – נגד תג מחיר | תגובה לאורי אליצור

כן למחאה – נגד תג מחיר | תגובה לאורי אליצור

אקטואליה

על תג מחיר, חובת המחאה ושירת המלאכים בשביעי של פסח

מוצאי שבת, חול המועד פסח, חמישה ימים לעומר.

את המאמרים של אורי אליצור אני משתדל לקרוא. תמיד מדויק, נקי, ענייני ומגביה את העיניים מעבר לדיווחים אל הבנה עמוקה יותר של המציאות. פובליצסטיקה במיטבה. לעיתים מסכים אתו ולעיתים לא.

בשבת האחרונה הוא כתב ארבע סיבות מדוע הוא לא גינה את עברייני יצהר. שלש מהסיבות טקטיות ואחת מהותית. עם השלש הסכמתי ועל הרביעית התיישבתי כעת לכתוב כי בהעדרה נופל כל הבניין ואין בכוחן של הסיבות הטקטיות לבטל את הצורך למחות ולפעול נגד מחבלי "תג מחיר".

שלש סיבות טקטיות לאי תגובה על תג מחיר

שלש הסיבות הטקטיות שכתב אורי הן:

  1. כמה שלא תגנה את "תג מחיר" בסוף יבואו אליך מראיינים מתקתקים וישאלו באנחה: "למה לא שומעים גינוי מכם"?תגובה: צודק. חוויה מתישה ומקוממת לעמוד שוב ושוב מול ההגמוניה הקובעת את אמות המוסר במחנה הישראלי ומטיפה בצדקנות על שתיקתך הרועמת, למרות שכבר אין לך מיתרי קול להביע בכל מקום את שאט הנפש ממעשי נבלה הנעשים בשוליים הרחוקים של המחנה שלך.
  2. הניפוח של כל אירוע שהופך את "תג מחיר" לסכנה הקיומית ביותר של מדינת ישראל גורם לי "לזוז הצידה" ולא להשתתף בצעדת העדר הטוען שכל "תג מחיר" הוא חורבן החזון הציוני.תגובה: צודק. מדובר על מספר זעום של נערים פרועים שצריכים טיפול עומק במערכת הרווחה ובטחון הפנים. המתיישבים ה"קשים" משתפים פעולה עם כל הגורמים האלה ומשתדלים להביא את הנוער המסוכן הזה למסגרות סגורות.
  3. כל גינוי מחזק את ה"גיבורים" האלה שמחפשים חיזוקים למעשיהם.תגובה: צודק. נוער פורק עול וחוק רוצה לראות שהפגיעה שלו שברה את החוסן של ה"מבוגר האחראי". עצבנת – ניצחת. בלי הגינוי הם מגונים. עם הגינוי הם גיבורים. מכאן שבמשוואה הזו הגינוי שבא מקרוב מזיק יותר משמועיל.

הטיעון הרביעי: "אין לי קשר אליהם"

ואז בא הטיעון הרביעי של אורי, וכדבריו זהו הטיעון העיקרי:
"אין לי שום קשר אליהם." עצם הצורך להתנצל ולגנות ולהופיע מתחת לכל מצלמה ולפני כל מיקרופון כבר מקשר אותי לאותה חבורה. "החיבור שזורם מתחת לפני השטח משפיע על המאזין הרבה יותר מהבידול שמעל… בתת מודע של המאזין והצופה, ככל שהם מגנים יותר את מעללי תג מחיר כך הם נעשים מחוברים יותר ושייכים יותר ואחראים יותר למעללים האלה ולעושיהם".

זאת כבר לא טענה טקטית. כאן כבר יש טענה עמוקה של זהות, שייכות ואחריות. אם אין לי קשר אליהם ואיני מזדהה איתם הרי שגם אין לי שום אחריות כלפיהם. תשחרר את התג הזה ממני – כך דורש אורי אליצור.

תגובת רבני הר עציון על הטבח בסברה ושתילה – קו פרשת המים בציונות הדתית

וכאן אני מבקש לחלוק עליו מתוך עומק המוסר היהודי.

אפתח בחוויה מכוננת שחוויתי לפני למעלה משלשים שנה.

הייתי חייל בימי מלחמת לבנון הראשונה. בראש השנה התרחש הטבח בסברה ושתילה על ידי חיילי הפלנגות הנוצריים שביקשו לנקום על רצח בשיר ג'ומאיל. יצאתי לחופשה לשבת שלפני יום הכיפורים ונסעתי לישיבה. זכיתי לשמוע את ראש הישיבה, הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א, באחת מהשיחות המעוררות ביותר ששמעתי ממנו. הוא דיבר על "עגלה ערופה" ועל אחריות המדינה על כל השטח שנמצא בתחומה, כולל השטח שנכבש בזמן המלחמה בלבנון. אני זוכר את קולו הרועם שמטיח לחלל בית המדרש: "האם נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה?" מיד אחרי חג הסוכות, כשממשלת בגין התחמקה מהקמת ועדת חקירה, הוא פרסם מאמר בעתון הצופה שכותרתו: "החזרת הגאווה הלאומית וזקיפות הקומה הישראלית". במאמר הוא חזר על דבריו מהדרשה והצטרף לקולות המחאה שדרשו ממדינת ישראל להקים ועדת חקירה. לטענתו גם שגגה היא חטא והחוטא נושא באחריות.

גם מו"ר הרב יהודה עמיטל ז"ל פרסם את עמדתו באותם ימים ותבע שמדינת ישראל תיקח אחריות לנעשה בתחומי ריבונותה.

באותם ימים החל הסדק בתוך הציונות שפיצל את הציונות הדתית לשני מחנות.

האחד היה שייך לאזור קרית משה (לאחר פטירתו של הרצי"ה ז"ל). אני זוכר שהרב שאול ישראלי ז"ל, מראשי ישיבת מרכז הרב התבטא כלפי ראשי ישיבת הר עציון שהם שייכים לתלמודה של בבל, עליהם אמר רבי יוחנן בגמרא: "במחשכים הושיבני – זה תלמודה של בבל" (הטענה הזו הופנתה בעיקר לרב סולוביצ'ייק שישב כידוע בארה"ב). המחנה השני ינק את אמונתו מהנהגתם של הרב עמיטל ז"ל ויבדל"א הרב ליכטנשטיין שהוליכו באותם ימים את המחנה המתון שמבקש לחזק את הקול המוסרי וההומניסטי הנובע מתוך התורה.

שתיקת ההנהגה מאירועי תג מחיר – אובדן הזכות על ישיבת ארץ ישראל

אני מקדים את כל הסיפור הזה לתגובתי אל אורי אליצור, כי לעניות דעתי כאן נעוץ שורש הוויכוח. אם הפרחחים המבצעים "תג מחיר" היו פוגעים ברכוש אזרחי שבתוך הישוב, שלא לדבר על פגיעה בנפש, היה קם צוות פעולה והופך את השמים כדי להסגיר אותם לידי הרשויות. הפגיעה של אותם פושעים במוצב צה"ל אכן הוציאה את הרב של יצהר אל רשות הרבים ובאומץ לב כביר הוא דרש את כבוד הישוב ששומר חוק והוקיע ללא שום היסוס את העבריינים. אך כשהדברים הללו נעשים כלפי ערבים תושבי הרכסים השכנים לנקודות התיישבות מתחילים הגמגומים. "אולי זו פרובוקציה"? "מי בכלל מעיד על כך"? "הכל רק הסתה של הקרן החדשה"…

אני רוצה להזכיר לאורי ידידי ומכובדי את ההתפטרות של פנחס ולרשטיין מכל תפקידיו במועצת יש"ע לפני כארבע שנים. אחת הסיבות המרכזיות הייתה מחלוקת עמוקה שלו עם ראשי ההנהגה שבחרו לשתוק על אירועי "תג מחיר". השתיקה הזו, המתרחשת כבר שנים, היא בעיקר אובדן האחריות הריבונית ואובדן הסמכות ההורית.

הישיבה בישובי גב ההר, בחבל בנימין ובהר חברון יונקת את מוסריותה מזכות היסטורית, מתודעה מוסרית יהודית ומלגיטימציה מדינית. כל זה עשוי להישבר בבת אחת אם ה"מבוגרים האחראים" לא יראו את הפשעים הללו של "תג מחיר" כסכנה קיומית לכל בנין החברה בארץ. נכון שמדובר על קומץ קטן מאד של נערים הפזורים על כל מיני גבעות ומונחים על ידי אנשים אנרכיסטיים שאינם נשמעים לאיש – לא לרבנים ולא למנהיגים פוליטיים.

ניצלתי את חול המועד לביקור משפחה וידידים בישובי גב ההר. אתה שומע את הרב אליעזר מלמד, רבה של הר ברכה, שהקים אימפריה של מאות משפחות, מתפלל שרשויות החוק ישימו את ידם על אותם פורעים שהורסים את ההתיישבות. אתה שומע בת דודה יקרה בישוב איתמר שמצביעה על הגבעות, פורסת ידיה בתנועת חידלון ואומרת – אין עם מי לדבר. אתה שומע את הרב דודקביץ מופיע בפרהסיה ומבקש להפסיק את ההתפרעות הזו.

אולי עכשיו אורי, דווקא עכשיו, כשנשבר עוד חוק וה"תג" מתנפל על הבית פנימה, נכון לנו לתייג את עצמנו ולומר "ידינו שפכו את הדם הזה". אולי הגיע הזמן לומר שמי שחפץ בארץ צריך לדעת שזכותנו על הארץ נקנית בניקיון ידי היושב בה. כך לימדונו כל מקורות ישראל, מימי הנביאים ועד אחרון החכמים. אם אשתמש בלשונו של יחזקאל הנביא המוחה על שפיכת דם נקיים בירושלים: "דם תשפכו והארץ תרשו?… עמדתם על חרבכם, עשיתם תועבה… – והארץ תרשו"?
***

שירת המלאכים בקריעת ים סוף – הויכוח בין נוסח ארץ ישראל ונוסח בבל

ולכבוד יום שביעי של פסח אזכיר עוד סעיף קטן.

מסורת בישראל שביום שביעי של פסח אין מסיימים את ההלל אלא קוטעים אותו ("חצי הלל"), זכר למדרש הקובע ש"מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"? (בבלי מגילה דף י ע"ב)

המסורת התלמודית הזו מחייבת לזכור ששפיכת דם של כל אדם היא פגיעה בצלם אלוהים. גם אם הריגת המצרים היא גאולת ישראל אתם לא תשירו את ההלל השלם. גם מסורת של יהודי אשכנז קבעה שאין אומרים את הפיוטים של "האופנים" כי טביעת המצרים מחייב ריסון בשמחה.

זו מסורת עמוקה ועתיקה בישראל שעליה בנויה הרבה מתורת ההומניזם היהודי.

אך ב"תורת ארץ ישראל" מסורת זאת מתקבלת בחשדנות ונחשבת ל"תורת חוץ לארץ".

אחד ממורי ומדריכי דרכי בשנות צעירותי היה דודי, הרב יהושע הגר לאו ז"ל. הוא היה איש שבער בחסידות ובאהבת ישראל, איש חינוך ואיש ארץ ישראל. זכר השואה הילך עליו בכל דרכיו והוא חינך את ילדיו להגשמה ולחלוציות. בערה בו אש קודש של זקיפות קומה ישראלית והוא לא יכול היה לשאת רפיסות. הומניזם נחשד אצלו תמיד בסדק וכפיפות קומה שמקורו בעליבות הגולה. כשלמדתי איתו את הגמרא הזו ("מעשה ידי טובעים בים"…) הוא חזר והדגיש שזה זיוף בבלי למסורת מדרשית של ארץ ישראל. המסורת המקורית לא מדברת כלל על מצרים הטובעים בים. במקורות ארץ ישראל המוקדמים ניתן לראות שהמדרש הזה נכתב כנגד המלאכים שמעיזים לשיר שירה בזמן שישראל נתונים בצרה. המדרש הזה נכתב על המילים המתארות את כניסת ישראל לים ומצרים רודפים אחריהם. הקב"ה מציל את ישראל: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה".

הדרשן שומע את המילים "ולא קרב זה אל זה" ומנגן את המילים של קדושת המלאכים "וקרא זה אל זה ואמר". וכך נולדה דרשה המספרת שבזמן שישראל חצו את הים ביקשו מלאכי השרת לומר שירה (כדרכם בכל יום). הקב"ה גוער במלאכים ואומר להם: "בני בים ואתם אומרים שירה"?

כך לימד אותי הדוד שיקו (זה היה כינויו) את הנוסח ה"נכון" של המדרש. ביקש להוציא מראשי את המחשבות ההומאניסטיות של "מעשה ידי טובעים בים". אל תהיה צדיק הרבה – היה אומר. (לימים הוא גם כתב את פרשנותו בספר שהוציא "החיל והחוסן", עמ' 221 ואילך).

מבחינה מחקרית הוא בודאי צודק. כבר קדם לו פרופ' יוסף היינמן בספרו אגדות ותולדותיהן והוכיח שהמדרש הבבלי הוא עיצוב מאוחר של מדרש ארץ ישראלי.

בין שני הרים – בין הרב עמיטל לרב יהושע הגר – לאו זכרם לברכה

אחד האנשים הקרובים ביותר לדודי שיקו היה הרב עמיטל. בימים שאחרי מלחמת לבנון הדוד התנתק מהרב עמיטל ולא יכול היה לדברו לשלום. הוא חש שהרב עמיטל בגד בארץ ישראל. את תורת "מעשה ידי טובעים בים" קיבלתי מהרב עמיטל ואת תורת "בני נתונין בצרה" קיבלתי מהדוד שיקו. שניהם זכרם לברכה בגעגועי אמת.

שני הקולות הללו פועלים בתוכנו. אפשר לחבר ביניהם ולא לכופף זה מול זה. הזלזול כאילו תורה הומניסטית היא "מחשכים" של חוץ לארץ לא מחזקת אותנו בישיבתנו בארץ.

האם לא נכון לנו, בהיותנו הריבון במדינת ישראל, להקשיב לקולות של אהבת אדם ואחריות לשלומו ולטובתו של כל אדם ולזעוק כנגד כל פגיעה באדם באשר הוא?

אני שואל את עצמי, בגוף ראשון יחיד ורבים, האם אני יכול לומר "עיני לא ראו"?

האם הסיסמאות הגזעניות בככר ציון ("יהודי הוא נשמה…") נאמרות רק על ידי אספסוף? האם לא שמעו אוזני שיעורים המתארים את סגולת ישראל כנבדלות עצמית המעמידה את כל הגויים במדרגת הבהמה? "תג מחיר" נולד בסביבה מסויימת ולא אחרת. לכן אני אחראי על המתרחש בה ולא מישהו אחר.

אני מתפלל שנהיה ראויים לישיבה בארץ, שנהיה קשובים לחייהם ולטובתם של כל הסובבים אותנו ושנדע למגר את הרוע שצומח בתוכנו.

אורי אליצור יקר – קולך המוחה נגד פורעי החוק ופורמי הישוב הישראלי אינו הצטרפות לעדר אלא פעולה של מבוגר אחראי החרד לעתידה של מדינת ישראל וישובי ההר בתוכה.

המאמר נכתב בתגובה למאמרו של אורי אליצור : "זז הצדה: מדוע לא גיניתי את עברייני יצהר?"

תמונה זאת צולמה על ידי צה"ל. יחידת דובר צה"ל שחררה אותה לשימוש הציבור תחת רשיון CC BY-SA 2.0.

אולי גם זה יעניין אותך: