02-623-6223אמציה 4 ירושלים

כן לתפילה בהר

אתגרי השעה - דת ומדינה
ע

וד שבוע ימלאו עשרים שנה לפטירתו של הרב גורן. הוא היה הראשון והגדול שברבני ישראל שלחם מן הרגע הראשון על זכות התפילה של היהודים בהר. קריאה בדבריו מלמדת שאין שום הבדל בין התביעה הריבונית לתביעה ההלכתית – דתית. הבושה הגדולה שהוא חש לחווית ה"סטטוס קוו" שבו ליהודי אסור לפתוח ספר תהילים בהר לא נתנה לו מנוח.

אל הרב גורן חברו קומץ אנשים שביקשו מאז ימי ששת הימים לחתור אל ההר. הקומץ הזה היה מורכב מאנשים שברובם לא הקפידו על שמירת תורה ומצוות. המניעים לעליה באו ממקומות שונים: מגאווה לאומית, ממניעים מחקריים- ארכיאולוגיים וממניעים משיחיים.

ישראל אלדד ביטא תחושות עלבון בתיאוריו את הירידה במלחמת ששת הימים מהר הבית לכותל המערבי:

"עשו יד אחת רבנות מפוחדת, הססנית, שמרנית-גלותית, עם מדיניות ישראלית שכל עניין זה נכפה עליה, ולא נשכח ממנה שעיקר תביעותיה היו גישה לכותל. והשנה השגנו. יש כבר גישה לכותל. ועתה יבואו אדריכלים ויתכננו את רחבת הכותל ליורדי רגל אשר יעלו להר הבית להינות מפלאי מסגדים מוסלמיים. אחר כך ירדו לכותל. ירידה זו מהר הבית, מן ההר הקדוש אל הבית המדיני, מי יודע אם לא היא סיבתה של ירידות רבות אחרות" (מתוך: ירושלים האתגר)

כל מי שעוסק באופן ישר ומעמיק במקורות מגיע למסקנה שעקרונית יש חלקים בהר אליהם מותר לעלות. כבר לפני שנים רבות העיר הרב ח"ד הלוי זצ"ל שהפתרון לעליה להר נמצא בידי מהנדסים ולא בידי רבנים. רבנים חשובים, מכל העדות קראו בקול רם לרבנות הראשית לקבוע באופן ברור את התחומים בהר שבהם ניתן להיכנס ולהקים מקום תפילה קבוע ליהודים: "וידע העולם כולו כי הר קדשינו ותפארתנו לאלקי ישראל הוא".

במשך שנים נקטתי בעמדה הפאסיבית שאינה בוערת ואינה דוהרת אל ההר. ניסיתי להתמקד ביצירת כמיהה אל עיר דוד כנקודת אחיזה בשורש קיומו של העם ובכותל המערבי כנקודת האחיזה בגעגועי הדורות אל הקודש.

הכדורים שביקשו לקפד את חייו של יהודה גליק חדרו ללבבי. הפגיעה בזכויות היהודי להתפלל בהר הבית אינן יכולות להימשך. החברה הדמוקרטית הלוחמת בעד זכויות אדם באשר הוא צריכה להתגונן מפני הטרור המבקש לכרסם את חופש הפולחן והאדם.

יהודה גליק | תמונה - אתר חדשות הר הבית
מוקדש לרפואת לוחם זכות חופש התפילה של יהודים בהר הבית הרב יהודה יהושע בן איטה ברנדה גליק תמונה: אתר חדשות הר הבית

אני מאמין שאת המאבק הזה צריכים להוליך האירוגונים הלוחמים לזכויות האדם באשר הוא. לא ארגוני ימין המבקשים לכבוש בכוח הזרוע את ההר ולא ארגונים המטיפים לשנאת זר ומיעוט.

ירושלים מוכרחה להתבצר מפני כוחות הרשע הבוערים בה.

אנשי הדת צריכים להילחם על זכויות כל בני האדם ועל שמירת צלם האלוהים של כולם.

אנשי הארגונים לזכויות אדם (שאינם דווקא יהודים ואינם דווקא דתיים) צריכים להילחם על זכויות כל אדם, ויהודי בכלל אדם, לממש את אמונתו ולהתפלל לאלוהיו בהיכלו.

כבר שנים מתנהל המאבק על השליטה בהר. אך לפני שבועיים נשתברו כללי המשחק. הפגיעה ביהודה גליק, הפועל ללא לאות להיתר עליה להר, הבהירה לכל שאובדן הריבונות הישראלית על הר הבית היא סמל לאובדן אחיזה בירושלים ובמרחבי הארץ כולה. המאבק בערי המשולש לא מנותק מהבערה האוחזת את ההר.

מאמר זה מוקדש לרפואת לוחם זכות חופש התפילה של יהודים בהר הבית הרב יהודה יהושע בן איטה ברנדה גליק

*** המאמר נכתב כעת, ערב שבת פרשת חיי שרה. ירושלים מתוחה עד קצה גבולה. הבערה אוחזת בשכונות של מזרח העיר אך הכל יודעים שהפצע פעור בלב – בהר הבית.

photo by : By SHARONGABAY2 (Own work) [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons

אולי גם זה יעניין אותך: