02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / בית כנסת הרמב"ן / טורו של יום / "לא אירא רע כי אתה עמדי"? – על תהיות של בני נוער בעת מסעם בפולין

"לא אירא רע כי אתה עמדי"? – על תהיות של בני נוער בעת מסעם בפולין

טורו של יום
הרב ירמי סטביסקי

מאת:  הרב ירמי סטביסקי מנהל בית הספר התיכון ע"ש הימלפארב

ב

מסע האחרון לפולין התעורר ויכוח חריף בין התלמידים האם ראוי לשיר את השיר "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי" באתרי השמדה.  במקביל, התעורר ויכוח האם ראוי לשיר את ההמנון הלאומי "התקוה"  באותם אתרים.  חלק מהתלמידים טענו שלנרצחים לא הייתה תקווה אלא הרבה מאוד פחד וצלמוות.  השאלה היא  טובה מאוד.

הגמרא במסכת יומא מביאה דיון מרתק. "דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה אמר האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור". על פי הגמרא ירמיהו ודניאל לא הזכירו את הקב"ה כאל נורא וגיבור. הגמרא שואלת כיצד העיזו נביאים אלו לשנות את מסורת התפילה של משה רינו? הגמרא עונה שמכיוון שהם ידעו שהקב"ה הוא אל אמיתי הם לא רצו להתפלל לפניו בדבר שקר.

אולם, אנחנו ממשיכים להתפלל "האל הגדול הגיבור והנורא". אנשים כנסת הגדולה החזירו "עטרה ליושנה". הם אפילו הסבירו את המשמעות של התפילה באופן חדש. "אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות".

בהמשך המסע נסענו דרך גליציה וביקרנו אצל רבי אלימלך. רבי אלימלך הביא את החסידות מאוקראינה לפולין. רבי אלימלך דאג לחסידיו, נתן משמעות לחייהם ואולי הציל אותם מייאוש והתבוללות. לקראת סוף המאה השמונה עשרה יצר היהודי הקדוש, רבי יעקב יצחק מפשיסחה סוג חדש של חסידות. הוא התנגד לעממיות החסידית ודרש תביעה של עבודת המידות והשכל מחסידיו. הוא רצה ליצור חסידות לא עממית אלא אליטיסטית. מבית המדרש של פשיסחה יצא הרבי מקוצק שתבע תביעת אמת אבסלוטית.

אלא מה? הרבי מקוצק לא יכול היה להנהיג. תביעת האמת שיתקה אותו והוא בילה עשרות שנים נעול בביתו. כדי לחיות בעולם הזה אי אפשר רק לתבוע אמת. צריך לדעת גם שצריך לעגל פינות. הקב"ה נקרא אמת אך שמו הוא גם שלום. לטובת השלום, לפעמים, צריך גם "לעגל פינות". הגמרא במסכת יבמות לומדת דבר זה מריבונו של עולם. "דבי רבי ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו דמעיקרא כתיב ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי".

האדם חייב לחיות את חייו בין האמת לשלום, ובעיקר, לדעת מתי לחתור לאמת צרופה ומתי לוותר על האמת כדי שלא להשמיד את עצמו, בני ביתו וקהילתו.

זכיתי להיות תלמיד של הרב עמיטל. לפני שנים רבות שאלתי אותו כיצד הוא ממשיך להאמין אחרי השואה. הרב עמיטל ענה לי שהאפשרות השנייה גרועה יותר. היום אני מבין את עומק תשובתו. הוא לא רצה לתת לי הסברים למה שקרה שם. הוא דחה את ההסברים הציוניים ואת ההסברים האנטי ציוניים. אבל, הוא גם לא רצה ששנות המלחמה יגזלו ממנו את האפשרות לעבוד את ה'.

אנחנו המשכנו לשיר את התקווה למרות ההתנגדויות של כמה מהחברים. כמו כן ניסינו לקדש את שמו של ה' באמירת הקדיש למרות החילול ה' הנוראי שהתרחש בשנות הרעה. הביקור שלנו בפולין לא פתר את הבעיה הדתית והמוסרית שנשאל נוכח הסתר פניו של הקב"ה. לנוכח אימי השואה ראוי לנהוג במידתו של אהרון- שתיקה. ואף על פי כן, קיימת תקווה קטנה אם אחרי שבעים שנה נערים חסונים ורגישים מארץ ישראל זוכים לפקוד את קברי אחינו ואחיותינו.

שבת שלום

ירמי

* התמונה באדיבות:  איתמר אוחנה

אולי גם זה יעניין אותך: