02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / מעגלים / יום ירושלים

יום ירושלים

יום ירושלים - קהילת בית כנסת הרמב

הכותל – בין שני הרים

במשך אלפי שנים נשא הכותל בין אבניו את כל התקוות, הכאבים, הדמעות של בני עמנו. כמה סיפורים נקשרו על המאמצים שעשו דורות קודמים כדי לזכות לפחות לגשת אליו. מאז שיחרור העיר העתיקה, והכותל בתוכה, ישנה שחיקה גדולה בקישור של העם, לפלגיו השונים, אל אבני הכותל. משני כיוונים באה שחיקה זו:

הכיוון הראשון שייך לקבוצה הנושאת עיניה להר הבית ואינה משלימה עם העמידה ליד הכותל. כך מתאר ישראל אלדד ("ואין מנורה בהר") את החוויה שבירידת הצנחנים לכותל מההר:

"היינו על ההר ובאורח ספונטאני, ללא צו מגבוה, ללא שיקול ותכנון – ירדנו לכותל. בחינת עליה צורך ירידה. מי חשב אותה שעה על איסורים הלכתיים? ודאי לא גור ואשכול ואותו חייל בוכה ואותם המונים שהחלו לנהור לכותל. לא ההלכה עצרה בעדם לעלות ולחגוג בהר המשוחרר. הגלות שנות אלפיים הנהירה אותם, אותנו, ואת נהר התרגשותם, התרגשותנו. ואל כותל הדמעות"…קול הגלות הוא קול הקינה ליד הכותל, למטה. ירידה זו מהר הבית, מן ההר הקדוש אל הבית המדיני, מי יודע אם לא היא סיבתה של ירידות רבות".

הקיר וההר

מהכיוון הנגדי נשמע קול המואס בכותל, באבניו ובכל הסמלים שהוא נושא בקרבו.

כך מתאר א"ב יהושע ('הקיר וההר', פורסם בפוליטיקה 1987), את תחושתו:

"מהו הכותל הזה? חומת אבנים כבדה וגבוהה למדי שמאחוריה ומעליה נצבת מערכת מורכבת של מסגד אל אקצה וכיפת הסלע על כיפותיהם המוזהבות והכסופות…הכותל בולט בשממונו, בחלקתו, בחוסר גיוונו. אין בו כל אלמנט אסטתי או ארכיאולוגי אשר יכול להעניק לו איזה ייחוד…כותל זה משדר עצירה – חסימה. הוא מיד עוצר את הבא וחוסם אותו…הכותל כסמל מחנך וקורא להזדהות מקרין אבסורד ותסכול. הוא מדגיש שהשיבה אינה שיבה, שהשינוי שחל בהיסטוריה היהודית עם הקמת המדינה הוא שינוי חלקי ביותר,. ככל שאתה מעמיק להסתכל בכותל וסביבתו והדילמות שהוא מעורר כך אתה רוצה להתעלם ממנו אפילו כיהודי לאומי "גאה". לעומת זאת טכס הפתיחה בהר הרצל מגלה לנו שוב מקום בעל הדר, כוח וסמלים ברורים מעוררי תקווה, מקום המשמש כמסגרת למעמד מרשים שיכול להיות מקור גאווה לכל אומה"…

שתי אוכלוסיות יהודיות, שני קטבים שחולמים על שני הרים: אלה חולמים על ריבונות בהר הבית, אלה חולמים על מירכוז ההויה הלאומית בהר הרצל. ולא קרב זה אלא זה.

אלה כמו אלה מזניחים את הכותל. הכותל כמקור לגיבוש העם שבדרך. כנקודת ציון לאומה השבה לארצה לאחר נדודים רחוקים, וזקוקה למשהו שיחבר אותה, בראש וראשונה אל עצמה, לפני שהיא מסוגלת להתלכד ולטפס ביחד על הר כלשהו. לימדונו רבותינו שהגאולה באה בשלבים. הנסיון לדחוק את הקץ מותיר את קומץ האידיאולוגים בבדידות מזהרת, מנותקים מרוב בני עמם. מטפסים לפסגת הר הבית ומפקירים את הנערים עם החמור…

הנסיון להשכיח את התקווה והגעגוע לאבני הכותל, על ידי בניית מקדשים אלטרנטיביים, מותיר את ילדי המשכיחים הללו בעמדת ניכור לכל דבר שריח לאומיות וקדושה נודף ממנו.

לכותל המערבי יש תפקיד מרכזי בגיבוש העם, כשלב ומדרגה בראשית צמיחת גאולתנו. לפני כל חלום אחר עלינו לייצב את עמידתנו במדרגה לה זכינו. הכותל צריך לחזור ולהיות מקום שמאחד את כל התפילות, התקוות והדמעות, שמהם תיבנה המדרגה הבאה בבנין העם בארץ.