02-623-6223אמציה 4 ירושלים

פסח

חג הפסח בקהילת הרמב

שיקולים חברתיים בכשרות המצות בפסח

הרב בני לאו

לחברי בית המדרש ברמב"ן.

הסוגיה החברתית בחיים הדתיים מעוררת מחלוקת: יש הטוענים שהעיסוק בענייני חברה מערער את יסודות עבודת ה' ומסיט את מרכז החיים הדתיים מכוונה, לימוד ותפילה אל ארציות וחברתיות. לכבוד כניסת חג המצות בחרתי להעלות שלש פיסקאות המגלות את רגישותם של גדולי ישראל למציאות החברתית ולמצוקה הכלכלית כרקע לפסיקותיהם. דומני שזו הזדמנות להתעצם בעניינים אלו כדי להיות ראויים יותר לכניסה לחרות העליונה של עבדי ה', שאינם עבדי הזמן ועבדי האדם.

1. מצת עשירה בערב פסח שחל בשבת

החיפוש אחר שביל הזהב בין מצוות "לחם משנה" בשבת לבין איסור אכילת מצת מצוה לפני ערב ליל הסדר הביאה את רבינו תם למצוא פתרון גאוני בצורת "מצה עשירה". עיסה שנילושה במיץ פירות אינו מחמיץ (לשיטת פוסקי ספרד) או ממהר להחמיץ (לשיטת האשכנזים) אך לדעת כולם אינו נחשב ל"לחם עוני" ולכן אין יוצאים במצה כזו ידי חובת אכילת ליל הסדר. רבינו תם נהג לאכול לסעודות השבת "מצה עשירה". על מנהג זה הגיב רבי יוסף קארו בהתנגדות שאינה מתוך ההלכה אלא מסיבה אחרת:

דכיון דאין סיפק בידי כל אדם לעשות מצה עשירה לכל השלוש סעודות לא אטרחו רבנן: (בית יוסף אורח חיים סימן תמד)

מצה עשירה לא מצוייה בידי כל אדם. כשמה כן היא. העיסה דורשת עשירות של מי פירות (ביצים או מיץ טהור) ולכן אי אפשר לבסס את הפתרון המתאים לעשירים בלבד.

2. הפולמוס בדבר "מצות מכונה".

במאה התשע עשרה סער עולם התורה באירופה על דבר חידוש מצות המכונה. הסיבות של המתנגדים למצות המכונה רבות ומגוונות, אך במסגרת הטור החברתי הזה אביא קטע קצר משל הרב שלמה קלוגר, מעמודי הפסיקה של גליציה באמצע המאה ומראשי המתנגדים למצת המכונה (שו"ת האלף לך שלמה):

גם אין זה מגדר היושר והמוסר להיות גוזל לעניים אשר עיניהם נשואות לזה להיות מן העזר הזה עזר להם להוצאות הפסח המרובים לבני עמנו והנה גדולה מזה אמרינן בפ"ק דמגלה דלכך אין קורין המגלה בשבת אמר ר' יוסף מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה ועיי"ש בתוס' דאפי' במקום דאין חשש שמא יעבירנו אסור מטעם הנ"ל הרי דמקרא חובה ומדברי קבלה ובטלוהו בשבת מכח מה דעיניהם נשואות למקרא מגלה ומכ"ש בזה דאין בכך מצוה במאשין דאין לעשותה דעיניהם של עניים נשואות לזה להשתכר על פסח וגם כמה בעלי בתים והבינונים ומכ"ש ההדיוטים אין נותנים מעות חטין הנהוג בישראל ושרשו מדברי הראשונים ולכך הם מקיימין בזה במה דעכ"פ נותנים להם להשתכר בעזרם במצות לא כן אם גם זה יבטלו הוי כמבטלים מצות צדקה ומעות חטין לפסח.

הרב קלוגר מבין שהכנסת המכונות לאפיית מצות תוביל לאבטלה גואה. המוני עניי ישראל תכננו את פרנסתם על עונת הכנת מצות היד, עתירת העבודה. הכנסת המכונה ייתרה בבת אחת את הצורך בידים עובדות. טענתו של הרב קלוגר היא שהתחשבות במצבם הכלכלי של העניים כגורם מכריע בהלכה מופיע כבר בדיני מגילה. הגמרא קובעת שזמן נתינת מתנות לאביונים מוכרח להיות צמוד לזמן קריאת מגילה, גם אם היא מוקדמת ליום פורים. הסיבה היא "שעיני עניים נשואות למקרא מגילה". כך גם עונת הכנת המצות (שנמשכת זמן רב לפני פסח) היא "זמן שעיני עניים נשואות", כדי להשתכר את הכנסתם השנתית. טענה נוספת של הרב קלוגר היא שמעמד הביניים נוהג לתת את "קמחא דפסחא" שלו לא בצורת מזון לחג אלא בדרך של העסקת העניים. ביטולם של העניים ממלאכה יגרור גם ביטול מצוות קמחא דפסחא.
על טענתו של הרב קלוגר השיב הרב יוסף נתנזון, בעל שואל ומשיב:

מה מאד אני תמה לפי טעמו שעיניהם של עניים נשואות לזה, למה לא יאסור המאשין הנתחדש להדפסת ספרי הקודש שהרבה פועלים בטלים ממלאכתם עבור זה? ואולי גם הוא חס וחלילה נכשל בזה והדפיס ספרו על המאשין והוא מעוות לא יוכל לתקן. לפי סברתי אל צחוק ולעג יהיו בסברותיו

הרב נתנזון כבר חצה את המהפכה התעשייתית ומבין שהקידמה הטכנולוגית לא ניתנת להיעצר בטענות של "עיני עניים נשואות". הטענה הסוציאלית הזו משביתה את כל הטכנולוגיה. באירוניה הוא מציע להתנגד להדפסת ספרים כי ההדפסה גרמה לביטול עבודה של מעתיקי ספרים. הוא פונה לרב קלוגר, שהיה ידוע בעולם כולו כאחד מראשי כותבי הספרים (עשרות רבות של ספרים פרסם!) ואומר לו: "שמא גם הוא חס וחלילה נכשל בזה והדפיס ספרו על המאשין…"

דברי הרב נתנזון עומדים על עיקר הויכוח החברתי בישראל: האם אנו מופקדים על פרנסתם של עניים שתהיה מצויה, או שאנו מבקשים להניע את גלגלי התעשייה ועל ידי זה להעלות את אפשרויות הכלכלה.

3. "תו חברתי" מימים עברו:

סיפורים רבים נקשרו לראשו של רבי ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר. אחד הסיפורים מעיד על הקפדתו על "תו חברתי" כתנאי למתן כשרות: הוא הוזמן למאפייה חדשה, עם הרבה הידורים ושכלולים. בעל המאפיה הראה לו את ההקפדה המיוחדת שלו, לנקות את המכונה כל שמונה עשרה דקות, להחליף את כלי העבודה בכל סיבוב של המכונה ועוד הידורים מהידורים שונים. שעות ארוכות עשה הרב במאפייה ולבסוף ביקש בעל המאפייה את חוות דעתו ואת המלצתו. הרב ענה: "הגויים מעלילים עלינו שאנו נותנים דם ילד נוצרי במצות. ולא היא. אך לפי מה שראיתי יש כאן איסור דם. הפועלים עובדים ללא הפסקה, ללא ישיבה וללא אוויר לנשימה. אין להם ברירה כי עיניהם נשואות לעבודת האפייה בפסח אך את שמי לא אתן להכשיר מקום שמערב את דמם של הפועלים באפיית המצות."

יהי רצון שנזכה לאכול מצות כשרות בהידור, ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

*Photo by : Jorge Novominsky | and  Ministry of Tourism at goisrael.com