02-623-6223אמציה 4 ירושלים

נוער נושר

חינוך

נוער נושר – נקודות להתמודדות עם מבט תורני

ההתמודדות עם נוער הנושר ממסגרות משפחתיות וחברתיות, מאבד קשר עם הסביבה הממוסגרת ומוצא מפלט בחבורות בעלות פוטנציאל עברייני מעסיקה את כל המסגרות החברתיות במדינה: משרד החינוך, הרווחה, בטחון פנים ועוד.

כשמוסיפים להתמודדות הזו את המאפיין הדתי – חרדי הופכת המשימה לקשה שבעתיים. המגמות הרווחות של הדרה והכלה נובעות, גם מתפיסות עולם דתיות, התובעות להרחיק את הסוטה מדרך הישר מליבת החברה. להלן כמה נקודות אחיזה להתמודדות עם הנשירה והנפילה של נוער ממסגרות הבית והחברה.

נקודה 1: לא מחנכים ב"שטאנץ" (=תבנית אחידה)

הסיפור המכונן בשאלת הנשירה והניתוק יכול להיות דווקא הסיפור של עשו. העיון בסיפור התרחקותו של עשו מן הבית, מלמד על קווי אופי שלא נקלטו על ידי ההורים בגיל הצעיר. התורה חושפת לנו את תאור האיש "אדמוני". זהו תיאור של איש אקטיבי, אימפולסיבי, אולי חסר שקט ואולי עם בעיות קשב. יעקב "איש תם יושב אהלים" מבטא את ההיפך הגמור. כותב הרב שמשון רפאל הירש שהשגיאה הקריטית של יצחק ורבקה הייתה בחוסר ההבנה שילדים מגדלים באופן אישי ולא במודלים. השונות מחייבת התנהלות אחרת בין ילד לילד, ובהיעדר גישה תומכת התואמת לילד הוא עשוי לפתח את הנתק שיוביל אותו, חלילה, לנשירה מהמסגרות המוצעות לו.

ההבנה הזו שכל ילד הוא בעל צרכים מיוחדים ונושא מגבלות מסוימות הוא התנאי הראשון להתמודדות עם הנוער הנושר. הקריאה לחברה היא לא להחריג את הנוער הזה אלא לנרמל אותו. זהו נוער רגיל שלמד על בשרו את האכזבה מהמערכות הרגילות שקובעות דפוסי התנהגות ודורשות מכולם להתיישר לפיהם.

נקודה 2: "אדמוני עם יפה עיניים" (= נקודה טובה)

אם את עשו מגדירה התורה בתור "אדמוני", באה התורה, לגבי דוד המלך, וקוראת לו: "אדמוני עם יפה עיניים". כאילו מבקשת התורה לומר שהתכונה הקשה, זו הגורמת לעשו להיות "היפר אקטיבי" אינה חורצת את האישיות כולה. לצדה של תכונת ה"אדמוני" מוטבעת בדוד תכונת "יפה עיניים", שהיא התכונה הפותחת שער להיכל הנשמה . "יפה עיניים של דוד" הוא המקום של השליטה, של העצירה, של האחריות. ההתמודדות עם האגרסיבי יכולה להיעשות על ידי העצמת הכוח הזה, אותה "נקודה טובה" (בלשונו של ר"נ מברסלב) היא זו המבררת ומעדנת את אישיותו של הנער הנושר. העבודה נעשית לא בדרך אלימה של הכחדת הרוע אלא בדרך עדינה של העצמת הטוב. מתוך אמון באדם ולא מתוך הכנעתו. בסיפורו של דוד המלך אפשר (וממילא צריך) להיאחז כדי לראות איך ממצב של סביבת סיכון גבוה של נשירה וניתוק מגיע אדם למלכות ולהנהגה. אל תאמר איני יכול, אמור – כל אחד יכול.

נקודה 3 – "וכוללם יחד".

במסגרות שמרניות היה נהוג לטפל בסטיות החברתיות על ידי הדרה: "לזרוק את התפוח הרקוב מחוץ לארגז – שלא ירקיב את כל הפירות הטובים". האלטרנטיביות כמעט לא היו קיימות. גישה זו יצרה נתקים רבים והביאה אנשים לבחירות של חדלון. ההכרעה החסידית (מבית מדרשו של הבעש"ט) היא "לבל ידח ממנו נדח" – אין איש שצריך להיות נדח האחריות למציאת המקום בתוך המעגל מוטלת על אדריכלי המעגל הזה. גם בבית מדרשו של ה"חזון איש", אבי הישיבות בארץ ישראל, היה מקובל שלא זורקי נוער מנותק אלא מוצאים וממציאים מסגרות תומכות. לא כל מסגרת מתאימה לכל חניך. המשותף לכולם הוא האמון שיש לכל אחד תפקיד ויכולת בחיים.הניתוק וההדרה אינה גזירת גורל. נוער מנותק יכול להתחבר אל נקודה טובה שמעצימה אותו ונותנת לו את תחושת האחריות להעצים את כוח הטוב שבו. האמון בצלם האלהים שבאדם, ובכל אדם – הוא המפתח וראשית הדרך הארוכה לחבר את הנתקים לשרשרת ארוכה וססגונית.

אולי גם זה יעניין אותך: