02-623-6223אמציה 4 ירושלים

ספירת העומר על ידי נשים

שות-מעמד האישה

ספירת העומר על ידי נשים: הלכה, קבלה ומקומה של האשה בעבודת ה'

האם אשה סופרת ספירת העומר בברכה?

תשובה: ראוי לכל אשה המברכת על מצוות עשה שהזמן גרמן לספור ספירת העומר בברכה.

לפי מנהגי הספרדים וההולכים אחר פסיקת הרמב"ם והשולחן ערוך הדבר ברור שספירת העומר אינה שונה מכל מצוות עשה שהזמן גרמן שנשים פטורות. ההולכות אחרי פסקי הרב עובדיה יוסף מונעות עצמן מכל הברכות של מצוות עשה שהזמן גרמן, ולכן גם בברכת הספירה לא תברכנה.

אבל למנהגי האשכנזים (וחלק מיוצאי צפון אפריקה עימם) נשים קיבלו על עצמן להתחייב במצוות עשה שהזמן גרמן (כמו שופר ולולב) ופוסקי אשכנז נשים אלו רשאיות לברך על מצוות אלו. לפי זה היה צריך להורות בפשטות שגם בספירת העומר נשים יכולות להתחייב ולברך. ואכן כך כותב הרב אברהם גומבינר, מגן אברהם אורח חיים סימן תפט, ס"ק א: "נשים פטורו' מספירה דהוי מצות עשה שהזמן גרמה ומיהו כבר שוויה עלייהו חובה".

ברור שלשיטתו של המגן אברהם אין הבדל בין ספירת העומר לשאר מצוות עשה שהזמן גרמן. הוא כותב את דבריו במאה ה – 17 בפולין ומדבריו אנו למדים שנשות פולין (שרובן נהגו כמנהג יהדות גרמניה של מוצאי ימי הביניים) ברכו על ספירת העומר כחובה.

ב"משנה ברורה" (לרב ישראל מאיר מראדין, ליטא, ראשית המאה ה – 20) סימן תפ"ט כבר שומעים על כך שנשים לא נוהגות בכלל לספור. הוא מצטט את דברי "שולחן שלמה", לרב שלמה מירקאש (שהיה ראב"ד במיר, ליטא בסוף המאה ה – 18) שבכל מקרה נשים לא תברכנה על ספירת העומר "דהא בודאי יטעו ביום אחד וגם על פי רוב אינם יודעים פירוש המילות". כאן כבר נשמעת טענה שמערערת את אפשרות הנשים להשתתף בספירת העומר משני טעמים. האחד – אין סיכוי שינהלו את ימי הספירה בשלמותן ללא שיכחת יום. ממילא אינן יודעות את פירוש המילות. הרב אליעזר מלמד (פניני הלכה, תפילת נשים, עמ' 279) מזכיר את הטעם הראשון ומשמיט את השני. את הטעם של השיכחה הוא תולה בכך שאשה אינה מצויה בבית הכנסת בשעת ספירת העומר ולכן ישנו חשש סביר שתשכח לספור יום אחד.

טענה זו חלשה מאד. ראשית – למורת רוחם של קברניטי העדה, רבים מאד הם הגברים שמתפללים ביחידות תפילת ערבית. רבים מאד "נפסלים" בגלל שיכחת ימים במהלך הספירה. האם עלה על דעת מישהו לומר לאותם שרגילים להיפסל שלא להתחיל בכל שנה מחדש את הספירה בברכה? גם הרעיון שספירת העומר קשורה לבית כנסת אינה נכונה. נכון הוא שבזמן תפילת ערבית מברכים ספירת העומר אך הברכה עומדת בפני עצמה כמצוות עשה שהזמן גרמה וזמנה מצאת הכוכבים בכל מקום. רבים הבתים שמניחים במקום בולט (כמו על המקרר) לוח ספירת העומר ובני הבית מתקדמים עם הספירה, יום אחר יום. התזכורת הזו אינה נופלת במאומה מהספירה בבית הכנסת.

הרב מלמד משמיט, ובצדק, את הטעם השני שמזכיר המשנה ברורה: ש"אינם יודעים פירוש המילות". כל כך הרבה ברכות מברכים גברים שאינם מבינים ובכל זאת איש לא העלה על דעתו לבטל את הגברים מברכות בגלל חוסר הבנה.

נראה שהסיבה האמיתית שבגללה מנעו נשים (גם כאלה המברכות על מצות עשה שהזמן גרמן) מלומר ספירת העומר בברכה קשורה לעניינים שבקבלה. הדבר מוזכר כבר בזוהר, פרשת תצוה, הקובע שספירת העומר קשורה למצות ראייה של העולים לרגל "שעליה נאמר 'יראה כל זכורך' – זכרים ולא נשים בגלל שסוד הברית הוא בזכר ולא בנקבה".

האר"י הסביר לתלמידיו את סוד הספירה בגברים ולא בנשים על פי תורת הכוונות (שער הכוונות יא). מכיוון שאור קבלתו גנוז בפני איני נכנס למחוזותיו הפנימיים. ברור רק שכל הפוסקים ששאבו ממקורו ראו את הספירה כפועלת פעולה רוחנית בעולמות העליונים ובהבנתם כניסתן של נשים לפעולת קודש זו מערערת את פעולת הספירה. וכך אנו מוצאים מקובלים שהיו גם פוסקים גדולים, כמו רבי יוסף חיים (הבן איש חי) הכותבים בהלכותיהם שאפילו נשים הנוהגות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן תמנענה עצמן מלברך את ספירת העומר (שו"ת רב פעלים, חלק א סימן יב).

גם בעולמה של החסידות נהגו שנשים לא תברכנה על ספירת העומר, כנראה בהשפעת קבלת האר"י. מעניינת תשובת הרב יקותיאל הלברשטאם, (שו"ת דברי יציב חלק או"ח סימן רט"ז) המסביר למה אין מקפידים על כך שאשה לא תימנע ממלאכה בימי הספירה משעת השקיעה ואילך. המקור לשאלה הוא מנהג שכתוב בספרי הראשונים (ראו בטור אורח חיים סימן רצג) שמימי הפסח ועד העצרת נהגו לא לעשות מלאכה. המנהג מוזכר בדברי השולחן ערוך, רצ"ג סעיף ד: "נהגו נשים שלא לעשות מלאכה מפסח עד העצרת משקיעת החמה ואילך". הרב הלברשטאם מתמודד עם העובדה שבחצרות חסידות צאנז לא נהגו כלל את המנהג הזה. הוא מנסה להבין את מקורו של ביטול המנהג ומגיע למסקנה שזה קשור לעניין הספירה:

"אפשר שדוקא להשיטות שמנהג הנשים לספור אסרום במלאכה עד שיספרו, אבל נשי דידן דאינן סופרות לא רצו לאסרם במלאכה כל הלילה, שהבטלה מביאה לידי שעמום וכו' [כתובות נ"ט ע"ב]. וגם דבזמניהם היו הבעלים גולין למקום תורה, משא"כ בזמנינו שע"י מניעת הנשים ממלאכה עלול שייגרם ביטול תורה להבעל.
וגם דיש לחוש דכדי שלא יאסרו במלאכה כל הלילה ירצו לספור ספירת העומר, ואצלינו הקפידו על זה כדעת החכם צבי הובא בישועות יעקב או"ח סי' י"ז שהנשים לא יברכו על מ"ע שהזמן גרמא, וזקני הקדוש מצאנז זי"ע אמר שע"פ קבלה יש טעם בכל מ"ע שהז"ג שהנשים לא יעשו, ועיין בשעה"כ דרוש י"ב [דף פ"ה ע"ב ד"ה ונחזור] שנשים לא יספרו ספיה"ע. ולכן העדיפו שיעסקו במלאכה מאשר יספרו ספירת העומר."

תשובה זו כבר ממדרת את הנשים מספירת העומר באופן אקטיבי. הרב הלברשטאם חושש שאם יניחו לנשים להתבטל מממלאכה (הכוונה כמובן למלאכת הבית) הן תמצאנה עצמן בבטלה המביאה לדברים רעים כידוע. מה עוד שכידוע העבודה בבית לא בורחת. מילא "בזמניהם" היו הבעלים מחוץ לבית ומלאכת הבית הייתה מוטלת על האשה בכל מקרה, אם תקדיש זמן לספירה ואם לא. אך "בזמנינו" אם האשה תתחיל להתעסק עם ספירת העומר הבעל ייאלץ להפסיק מתלמודו וליטול חלק במטלות הבית. וחמור מהכל – יש חשש שהאשה תימשך אל המנהג של שכנותיה (אותן הנוהגות לברך) ותרצה לספור ספירת העומר, דבר שהמקובלים ביקשו למנוע. כך הופכות מלאכות הבית להיות "מנגנון הגנה" מפני החשש שמא האשה תבקש ליטול חלק בספירה ובברכה.

אמי באה ממשפחה של יוצאי גרמניה ואבי בא מבית של חסידי צאנז.

אמי זוכרת את אבא שלה חוזר מבית הכנסת בכל ערב ומזכיר לאמא שלה לספור את ספירת העומר בברכה.

ביתו של אבי נקטע בסוף ילדותו על ידי הגרמנים ימ"ש אך חזקה על מנהגי צאנז שנהגו בביתו שאמו לא ברכה כלל ספירת העומר.

קריאת "דברי יציב" מעוררת למחשבה רצינית על חלקן של נשים בעבודת ה' לעומת האחריות של אחזקת הבית. בתוך דבריו נמצאת קריאה מגדרית על חלוקת העבודה בבית, בין עבודת הקודש לעבודת אחזקת הבית ("מלאכה"). ברור לו שהאיש מופקד על עבודת התורה והאשה צריכה להתמסר לעבודת המלאכה של הבית. כשאנו מדברים על מערכת חיים זוגית אי אפשר לקבל את הדגם הזה כדגם יחידי ואולטימטיבי. אם זוג בוחר בדגם זה – זכותו. אך בודאי שראוי לחנך ולעודד דגם שמשתף את האיש והאשה בכל משימות החיים. איני יודע איך ומה פועלת הספירה בעולמות העליונים אך אם הספירה גוזלת דקות יקרות ממטלות הבית, טוב יעשו בני הזוג שיחזקו זה את זו במטלות של רוח יחד עם מטלות של חומר ויבנו במשותף בנין יציב של עבודת ה' וכמיהה לתיקון עולמו.

סוף דבר:

מי שנוהגת לפסוק על פי פסקי הרב עובדיה יוסף – לא מברכת על ספירת העומר. מי שחי את חייו הרוחניים על פי סודות האר"י הפנימיים מייחס לספירת העומר עניינים הקשורים דווקא לגברים ולא לנשים. אך רוב העם המשתתף בספירת העומר אינו חי בחדרים הפנימיים הללו אלא במחוזות רגילים של בית שיש בו עבודה שבגוף וברוח. בבתים כאלה ספירת העומר צריכה להיות חלק עמוק מתוך חיי הבית ומשותפת לכל בני הבית.

אולי גם זה יעניין אותך: