02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / הרב בני לאו / שאלות ותשובות / שות-שבת / קידוש בליל שבת בבית הכנסת

קידוש בליל שבת בבית הכנסת

שות-שבת

"נוהגין לקדש בבית הכנסת ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא  מטעימו לקטן,  דאין קידוש אלא במקום סעודה. ומעיקרא לא נתקן אלא בשביל אורחים דאכלי ושתי  בבי כנישתא, להוציאם ידי חובה, ועכשיו אף על גב דלא אכלי אורחים בבי כנישתא לא בטלה התקנה, זהו טעם המקומות שנהגו לקדש בבהכ"נ. אבל יותר טוב להנהיג  שלא לקדש בבית הכנסת, וכן מנהג ארץ ישראל"  (שולחן ערוך או"ח סימן רסט).

 על מקור המנהג ותולדותיו בימי הביניים, בין אשכנז לספרד, כבר כתב פרופ' י"מ תא שמע [1]. עיקרם של הדברים מלמד על הויכוח הגדול בין ראשוני ספרד (ובראשם הרשב"א) שהתנגדו מאד להשאיר את המנהג הזה, לבין ראשוני אשכנז (ובראשם האור זרוע) שעמדו על משמר המנהג וכבוד מסורת אבותיהם, שלא לבטל את המנהג.

מכאן ברורה ההלכה שבשולחן ערוך. הוא מכיר את המנהג ומציין אותו, אך מאד מסויג ממנו: אין למקדש לטעום ממנו, שהרי אין קידוש אלא במקום סעודה, והטוב ביותר לבטל את הקידוש שבבית הכנסת, ומעיד ר' יוסף קארו ש"כן המנהג בארץ ישראל".

כשהגיע הרב יוסף לקהיר מצא "שהמנהג עתה כמעט בכל בתי הכנסת שבמצרים לקדש בליל שבת".

הוא הקדיש לברור עניין זה תשובה ארוכה כדי לחזק את המנהג. [2]

בראש דבריו הוא מזכיר שלפי החשיבה ההלכתית אין כלל מקום לקידוש בבית הכנסת, שהלכה היא: "אין קידוש אלא במקום סעודה", והיום אין אף אחד שסועד בבית הכנסת. אולם יש סיבה חברתית להחזיק במנהג:

בזמן הזה ובמקומות הללו שאינם בני תורה, והן רבים עתה עמי הארץ שאינם מקדשים בביתם כלל מרוב חסרון ידיעה, מצוה רבה להחזיק במעוז המנהג הזה, אשר מחזה שדי יחזה, לקדש בבהכ"נ, לזכותם לשמוע הקידוש על הכוס. ואע"פ שאין שם מקום סעודה, הרי יוצאים בזה י"ח מן התורה. וכמ"ש רבינו יונה (הובא בהרא"ש, פסחים קא), שאף אם אין שם אורחים לא הוי ברכה לבטלה לקדש בבהכ"נ, דהא דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה, היינו מדרבנן, ואסמכוה רבנן אקראי וקראת לשבת עונג, ועיקר הקידוש מה"ת הוא, כדכתיב זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו על היין בכניסתו, הילכך כיון שיש בני אדם שאינם יודעים לקדש נהגו לקדש בבהכ"נ כדי שיצאו ידי קידוש מן התורה.

וכ"ש האידנא דאחסור דרי, ורבה העזובה בקרב הארץ, שבודאי שראוי להמשיך ולהחזיק במנהג הזה, אע"פ שאינו מנהג קדמון במצרים, שהרי כתב הרה"ג ר"א בן שמעון ז"ל בס' נהר מצרים (הל' שבת אות ג), שמנהג מצרים (בזמנו) כמנהג א"י שלא לקדש בבהכ"נ, משום דליכא אורחים דאכלי בבהכ"נ. ע"ש. וכ"כ עוד בשער המפקד (נהר פקוד, ד"ס ע"ב). ע"ש. מ"מ הואיל ונתפשט המנהג בזמן האחרון אין להזניחו, כיון שיסודתו בהררי קודש.

נעיין בדבריו:

ראשית הוא מכיר בעובדה שגם במצרים לא נהגו בעבר לקדש בליל שבת בבית הכנסת, כפי שמעיד הרב בן שמעון בספר נהר מצרים [3].

בנוסף לכך הוא מביא את ההלכה שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומכאן שאין השומעים יוצאים ידי חובת קידוש.

אולם הרב יוסף מבקש לחזק את המנהג ולא לבטלו.

מהיכרותו את הקהל בבתי הכנסת במצרים הוא מתרשם שיש רבים שאם לא ישמעו קידוש בבית הכנסת לא ישמעו קידוש כלל. אולי אין הם יוצאים ידי חובת קידוש מדרבנן בקידוש בבית הכנסת, כי אינו במקום סעודה, אך בודאי יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא שאין קידוש זה קשור כלל לסעודה אלא למצות: "זכרהו בדברים".

לקראת סיום דבריו מביא  הרב יוסף ציטוט מדברי הרב חזן, בשו"ת תעולומות לב (חלק ג, סימן כ, ג), שהנהיג לקדש בליל שבת, בגלל מצב הדת במצרים [4]:

שאף שלא נהגו אז באלכסנדריא לקדש בבהכ"נ, הוא ז"ל עמד ותיקן לקדש בבהכ"נ אליהו הנביא, ובק"ק מנשה, שנמצאים שם רבים שאינם בקיאים לקדש, ואע"פ שמרן ז"ל כ' דהנכון כמנהג א"י שלא לקדש בבהכ"נ, בזה"ז דאחסור דרי, אדרבה למצוה רבה תחשב להנהיג לקדש בבהכ"נ. וכמ"ש רבינו יונה שהובא בהרא"ש. ובתשובת שב יעקב (סי' יד). וכן יש לסמוך ע"ד הר"נ גאון, וכמ"ש בחוט המשולש. וחשש ברכה לבטלה ליכא, כיון ששתה המקדש רביעית יין.

על פי דברי הרב חזן, והשוואתם לדברי הרב בן שמעון, אנו לומדים שבראשית המאה העשרים היה חילוק מנהגים בין קהיר לאלכסנדריה. בקהיר לא קידשו בליל שבת בבתי הכנסת ובאלכסנדריה הנהיג הרב חזן לקדש. כנראה שבעשרים השנים שבין שנותיו של הרב בן שמעון (שנות העשרים של המאה העשרים) ועד להגעתו של הרב עובדיה לקהיר התפשט המנהג לקדש, כמו שנהוג באלכסנדריה. הרב עובדיה מעדיף את מדיניות הפסיקה של הרב חזן, על רקע ההסבר החברתי שלה. המציאות שיש יהודים שלא ישמעו קידוש בבית אלא רק בבית הכנסת מחייבת את הרב עובדיה, כמו שחייבה את הרב חזן לפניו, לחזק את המנהג הקדום, שעורער על ידי הפסיקה הספרדית. וכך מסיים הרב עובדיה את פסיקתו:

הנח להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם. ומנהג ישראל תורה הוא, והמערער ע"ז ולכן אני אומר אין רוח חכמים נוחה הימנו. וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. והיעב"א. עובדיה יוסף ס"ט [5]

הרב עמרם אבורביע, שהיה מרבני יוצאי מרוקו בישראל ורבה הספרדי של פתח תקוה בשנות החמישים והשישים (נפטר בשנת תשכ"ז), כתב בספרו "נתיבי עם" (סימן רסט)  הערה על פסיקתו של הרב עובדיה:

"ואני אומר כי כאן בארץ ישראל סתם בני אדם יודעים לקדש ואם הם נזהרים להתפלל בציבור בודאי שהם זהירים גם כן לקדש על השולחן. ואולי בערי מצרים ששם היתה ההוראה של הגאון יביע אומר שליט"א יכול להיות שנמצאים כאלה שהגם שמבקרים בבית הכנסת בלילי שבתות אינם זהירים לקדש על היין בבתיהם [6], אבל אנן בדידן לא כן. ויש חשש שאם יתפשט מנהג זה כאן בארץ שהנשים לא תשמענה הקידוש והן חייבות מן התורה, וכמו שראיתי כאן בפתח תקווה שנוהגים לקדש בסוכה בבית הכנסת, על פי מנהגם בבלקן, ובבית אוכלים בלי סוכה ובלי קידוש [7]. ולכן כדאי להודיע ולפרסם שבארץ ישראל ישנו מנהג קדום שהובא בשולחן ערוך שלא לקדש בבית הכנסת ולא נוכל לשנות" [8].



[1] 9 י"מ תא שמע, "קידוש של ליל שבת בבית הכנסת", אסופות א (תשמ"ז), יד הרב יצחק ניסים, עמ' שלג – שמה (=הנ"ל, מנהג  אשכנז הקדמון פרק ה).

[2] יביע אומר חלק א אורח חיים סימן טו.

[3] הרב רפאל אהרון בן שמעון שימש כרב ראשי של קהיר בשנים 1891 – 1921. ספרו "נהר מצרים" כולל את כל פסיקותיו של הרב בן שמעון לקהילת קהיר.

[4] הרב אליהו בכור חזן היה רבה של אלכסנדריה משנת 1888 ועד לפטירתו (1908). עליו ועל ספריו ראה אצל צ' זוהר, "היצירה של רבני מצרים", פעמים 86 – 87 (חורף אביב תשס"א) עמ' 201 –202. בספרו "האירו פני המזרח", תל אביב תשס"א, עמ' 146 – 147 מביא צ' זוהר את נושא הקידוש בבית הכנסת ומסביר את תשובתו של הרב חזן, על רקע המצב החברתי במצרים.

[5] הרב עובדיה חזר על פסיקתו בקיצור בשו"תיחוה דעת חלק ב סימן לד.

[6] אכן, מחקרו של צ' זוהר, "האירו פני המזרח", עמ' 146 – 147 מוכיח שהיו במצרים יהודים שבאים לבית הכנסת אך אינם מקדשים על היין בביתם (ואולי אפילו חסרים יין כשר בכלל). מציאות זו של "יהודי בית הכנסת" אינו זר כלל למי שמכיר את יהודי אירופה בימינו.

[7] התייחסות למנהג זה יש כבר בספר כל בו, סימן עא: "זה שנהגו בקצת מקומות בגבול ארנון (איני יודע למה מתכוון, ב.ל.) שעושין סוכה בחצר בית הכנסת ועוברין דרך שם ומקדשין בה והולכין אח"כ לאכול בבתיהם אותו המנהג טעות הוא בידם שלא אמרו ז"ל שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת אלא להתיר השאולה אבל ודאי הן צריכין לאכול בה או בבת אחת או בזה אחר זה."

[8] הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה, כתב בילקוט יוסף (חלק רביעי, הלכות שבת, כרך א עמ' רכט): ש"אין לקדש בזמן הזה בבית הכנסת…וכן המנהג ברוב המקומות". בהמשך הוא מוסיף שאין לערער על המנהג שיסודתו בהררי קודש ואין לבטלו". אך בהערה ממשיך לחזק את המנהג שלא לקדש: "שאין לנו לזוז מדעת מרן מרא דאתרין, ורק במקומות שכבר הנהיגו אין לבטל מנהגם. אלא שהכל לפי המקום ולפי הזמן, שאם באמת נמצאים כמה אנשים בבית הכנסת שאינם יודעים לקדש בביתם, יש מקום להנהיג לקדש להם בבית הכנסת…ומכל מקום במקומותינו דלא שכיחי כל כך עמי הארץ שאינם מקדשים בבית אין לעשות חדשה בארץ" (ומציין לרב עמרם אבורביע, אך ציון המקום אינו מדוייק, ע"ש).

אולי גם זה יעניין אותך: