02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / אתגרי השעה / אתגרי השעה - שמיטה / "קרבה שנת השבע שנת השמיטה" – שמיטה תשע"ה

"קרבה שנת השבע שנת השמיטה" – שמיטה תשע"ה

אתגרי השעה - שמיטה
ר' ראובן קמפניינו - שיעורים בקהילת רמב

מאת:  ר' ראובן קמפניינו

בעל תור שני (.m.a) בהיסטוריה של עם ישראל ומלמד שיעור יומי קבוע בבית כנסת רמב"ן מזה למעלה משלושים שנה. פרסם עד כה שני ספרים, "לקט מפאה" על מסכת פאה, ו"פירות שביעית" על מסכת שביעית.

א

נחנו, אנשי העיר, עומדים נבוכים; כיצד נקיים מצווה זו המוטלת בעיקר על החקלאים? בעת העתיקה 95% מן המפרנסים היו חקלאים ומצוות שמיטת קרקעות הקיפה אפוא את כל האוכלוסיה.

 כיום פחות מ-3% מן המפרנסים מספקים תוצרת חקלאית לכל ורק עליהם מוטלות חובות שנת השמיטה. איך נתמוך בחקלאים ואיך נשמור מצווה יקרה זו? מצווה שהתורה עצמה מעידה כי אי שמירתה יביא עלינו גלות: "אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ". משתמע מכאן כי שמירת מצוות השמיטה תמנע את הגלות הבאה. זו לא רק הבטחה אלוקית התלויה ברצונו של הקב"ה. זהו גם הגיון אנושי ברור: מי שנאחז באדמה אינו גולה ממנה, ומי שתלוש מן האדמה – מה לי הכא מה לי התם, תלוש הוא כעלה נידף ברוח.

אני, שימי ילדותי ונעורי עברו על בקיבוץ חקלאי דתי, למדתי שמהותה של הציונות היא שיבה אל עבודת האדמה. שיבה אל עבודת האדמה פירושה גם, ובעיקר, לעשות מאמץ כדי לקיים בה את המצוות התלויות בה שנשתכחו מאיתנו בימי הגלות הארוכים. הרב קוק שתמך, כידוע, בהיתר המכירה ראה בהתיישבות החקלאית נדבך הכרחי בתהליך הגאולה.

"וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". יחזקאל לו, ח
"אין לך קץ מגולה מזה". סנהדרין צח, א

ההתיישבות החקלאית והגאולה השלמה ירדו כרוכים זה בזה.

אני מבקש לשתף אתכם בארוע מכונן שלקחתי בו חלק לפני כחדשיים וחצי. היה זה יום עיון שהוקדש לדרכים הראויות לקיום מצוות השמיטה. יום העיון נערך בקיבוץ השומר הצעיר גן שמואל ביוזמת מזכירות הקיבוץ הדתי, ובהשתתפות הרב הראשי דוד לאו, סגן שר הדתות הרב אלי בן דהן, שר החקלאות מר יאיר שמיר ורבים אחרים, רובם חקלאים. הכינוס היה מיועד לציבור החקלאים ונטלו בו חלק חקלאים יהודים מכל הזרמים שאפשר להעלות על הדעת. שוו בנפשיכם, יושבים בקהל מעל לשמונה מאות חקלאים רובם מקיבוצי השומר הצעיר והתק"מ, מנחה מזכ"ל הקבוץ הדתי, נחמיה רפל, איש קבוצת יבנה, ומתכסים עצה כיצד לקיים כראוי מצווה ממצוות התורה. אני ישבתי בקהל מוקסם ונרגש מן המעמד המיוחד הזה. אולי סוף סוף הגענו למצב נורמלי של טישטוש ההגדרות הדיכומטומיות המסורתיות לפיהן לא ניתנה תורה אלא לחובשי כיפות.

מבחינה זו, לא היה ארוע מסוג זה מאז מסע המושבות בראשותם של הרב קוק מיפו והרב זוננפלד מירושלים בשנת 1913.

לא בכדי בחרו היוזמים לקיים את הכנס הזה בגן שמואל דווקא. גן שמואל נקרא על שמו של הרב שמואל מהוליבר והוקם על חלקת אדמה שנרכשה עבורו כדי להקים בה מטע של אתרוגים. הרב שמואל מהוליבר היה מראשי תנועת "חובבי ציון" ברוסיה ותמך ברעיון יישוב הארץ כפשוטו: קניית אדמות והתיישבות חקלאית בארץ ישראל, תוך הקפדה מדוקדקת של שמירת מצוות התורה. החשיבות הרבה שייחס הרב הן לעבודת האדמה בארץ ישראל הן לקיום המצוות הביאו אותו לגבש קבוצת רבנים שתמכו ביישומו של "היתר המכירה", החל בשנת השמיטה תרמ"ט (1889). כאן החל פולמוס גדול שהדיו נשמעו בעוצמה רבה בשמיטות הבאות בימיו של הרב קוק ולא שככו עד היום.

אני יצאתי מכינוס זה מחוזק עד מאוד בדעתי, שהייתה מוצקה גם קודם לכן, שאסור לקנות תוצרת חקלאית בשביעית מגידולי נוכרים.
אתם תראו כבר בימים הקרובים שחוגים חרדיים יפרסמו שיש תחת ידם פירות וירקות "כשרות למהדרין ללא חשש שביעית", ופירושו ללא מגע יד יהודי. הכל מגידולי נוכרים: מן הארץ, מירדן ואף מחוץ לארץ – העיקר שיד יהודי לא נגעה בהם בתהליך ייצורם. אני אומר, היזהרו מכשרות מהדרין מסוג זה.

אינני מצליח להבין אפילו לשיטתם של מתנגדי היתר המכירה מה הידור יש כאן. הם הרי עושים כל שביכולתם שלא לקיים את מצוות שמיטה אלא לעקוף אותה, למצוא דרך עוקפת ובלבד שלא לקיים את מצוות שמיטה. איפה כאן ההידור? תמהני.

לא אסקור כאן את תולדותיו של היתר המכירה, שאני אינני שמח לקראתו כל עיקר. גם הוא הרי נועד לעקוף את השמיטה ולהימנע מקיומה. אבל, אחת הטענות העיקריות שנשמעו, ונשמעות עד היום, נגד היתר המכירה הוא שהיתר זה, המבוסס על מכירת גוף הקרקע החקלאית של ארץ ישראל לנוכרים למשך שנת השמיטה, עומד בניגוד לאיסור של "לא תחנם". ואני אומר, הקונה סחורה חקלאית מנוכרים ומקפיד מאוד שלא לקנות מיהודים – אין לך "לא תחנם" גדול מזה.

ראו נא מה קרה לגידול החיטה בארץ בשנים האחרונות. אחת הסיבות העיקריות לחיסול כמעט מוחלט של ענף זה הוא היבוא של גרגירי חיטה בשמיטה. אם תשאלו את החרדים, ואת פקידי האוצר, אלו גם אלו יאמרו – מה רע בכך? אפשר לייבא גרגירי חיטה בשביעית ואפשר גם בשאר השנים. ומגדלי החיטה מה יהא עליהם? ומה שכבר קרה לחיטה ולסורגום יקרה גם לשאר גידולי השדה. ומחורבן גידולי השדה נעבור למטעים ונייבא את כל התוצרת החקלאית מנוכרים, ומצוות יישוב הארץ מה יהא עליה?

אין שום סיכוי שהצפת שוקי הארץ בשביעית בתוצרת חקלאית מיובאת תיעצר לאחר תום השביעית. הרי בעוד שבע שנים שוב נצטרך לפתוח את השווקים ליבוא, מה ימנע אפוא את היבוא בשש השנים שבין שביעית לשביעית.

יתר על כן, סגירת השווקים העולמיים בפני היצוא החקלאי מן הארץ כל שבע שנים ימנע פתיחתם גם בשש השנים שבין שמיטה לשמיטה. לדוגמה: 85% מיבול הגזר של שדה אליהו הולך ליצוא על בסיס הסכמים רב שנתיים ארוכי טווח. השוק של שווצריה אוהב במיוחד את מיץ הגזר מתוצרת הארץ. וכי אפשר להעלות על הדעת קיום השוק הזה בהפסקה כל שבע שנים?

אגב, גם הבהמות החרדיות אינן סומכות על היתר המכירה ויש להאביס אותן במשך כל שנת השמיטה במספוא מיובא או בתחמיץ מן השנה השישית שאם לא כן החלב ומוצריו לא יזכו להיתרים החרדיים.

אכן התנאים מאז הומצא היתר המכירה ועד היום השתנו לבלי הכר. אכן, יש צורך לעיין מחדש בנחיצותו של היתר המכירה בתנאים המשתנים. והעיון מחדש גם השנה יוביל למסקנה הבלתי נמנעת: אין ברירה, גם השנה יש לסמוך על היתר המכירה. מי שבאמת מבקש להדר במצוות יזהר ויישמר אפוא מ"כשרות מהדרין ללא חשש שביעית" שכולה מיבול נוכרים וכורתת את החקלאות היהודית בארץ ישראל.

אני מבקש שדברי לא יובנו שלא כהלכה. בשנים רגילות אינני מתנגד לקנות תוצרת חקלאית גם מערבים אם כי תמיד עדיף לחזק את החקלאים היהודים. אבל בשמיטה יש גופים שמחרימים תוצרת יהודית ואז יש איסור מוחלט להצטרף למחרימים הללו.

אז מה עושים? אני אינני רב ואינני פוסק עבור אחרים, אומר לכם רק מה הן האפשרויות שניתן לפעול על פי הן, ושאני עצמי החלטתי ללכת בהן.

א. חייבים לסמוך על היתר המכירה.

אמנם ההיתר מבוסס על נתונים משתנים. בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 התבסס ההיתר על סכנת רעב שריחפה מעל ראשי החקלאים היהודים בארץ ישראל. היום ברוך ה' סכנה זו לא קיימת עוד, אבל חורבן החקלאות הוא סכנה מוחשית ביותר גם היום. צריך אפוא לחרוק שיניים ולסמוך על היתר המכירה. מיום העיון בגן שמואל ומיום עיון נוסף שהשתתפתי בו לפני כשבועיים בקיבוץ עלומים אני מתרשם שהשנה משרדי החקלאות והדתות נערכו כראוי, ואכן חקלאים רבים הצטרפו להסדר זה. על פי הדין פירות וירקות שגודלו בשטחים חקלאיים על בסיס היתר מכירה אין בהם קדושת שביעית ולא איסור ספיחים. למרות זאת אני סבור שמן הבחינה החינוכית, וכדי שלא תשתכח תורת שמיטה מישראל, ראוי להתייחס אליהם כאל פירות שביעית ולנהוג בהם בקדושת פירות שביעית, אף על פי שהמכירה לנוכרי הפקיעה מהם קדושה זו.

אני מבקש לציין כי מראשית קיומה של הרבנות הראשית לארץ ישראל בימי הרב קוק ועד היום, מידי שבע שנים מאשרת מועצת הרבנות הראשית מחדש את היתר המכירה. גם הרב עובדיה יוסף צרף תמיד את קולו למורי היתר זה. בין שאר הנימוקים שהעלה הרב עובדיה היה החשש כי ללא ההיתר יעברו חקלאים יהודים בזדון על איסור עבודת הקרקע בשביעית.
נראה כי הפעם נערכו במשרדי החקלאות והדתות כראוי, ואכן רוב התוצרת החקלאית שתמצאו בשווקים מקורה יהיה בחקלאים שהצטרפו להיתר המכירה.

ב. "אוצר בית דין".

העיקרון המונח ביסוד ההסדר הוא כי השדה מופקר כפי שצוותה התורה אלא שהחקלאים התאגדו לארגון גג הדואג לאיסוף היבול וחלוקתו כשליחים מטעם בית הדין. יסודו של ההסדר מבואר כבר בתוספתא שביעית ואין כאן מקום להאריך. הצרכן הקונה מארגון זה אינו משלם כלל את מחיר הפרי, שהרי הוא הפקר, אלא רק עבור השירות שנעשה על ידי החקלאי מטעם בית הדין. שירות זה כולל קטיף, אריזה, הובלה והפצה. צריך להעיר כי אוצר בית הדין חל על ירקות בתחילת העונה, אלו שנזרעו בשישית, ועל פירות של כל השנה, ולא על ירקות שיימצאו בשוק בעוד חודשים אחדים. עוד יש להעיר כי על תוצרת חקלאית זו חלים דיני קדושת שביעית ואסור להשליך את השאריות הראויות למאכל בדרך בזיון. ראוי שבכל מטבח ימצא כלי עבור שאריות שביעית, שיתרוקן למחרת בתוך שקית ולא בבזיון.

חקלאים רבים נערכו להסדר זה. יש מהם אף שסמכו על היתר המכירה בחלק מאדמותיהם וחלק אחר הוסדר במסגרת "אוצר בית דין". יש חקלאים שאחזו בזה ובזה, ועוד הובירו חלק משדותיהם כדי לקיים מצוות שמיטה לפחות על שטח קטן מאדמותיהם.

יפה עשו חקלאים אלו, שלא תשתכח תורת שמיטה מישראל. כך למדוני בצעירותי מורי ורבותי בקבוצת יבנה ובראשם ייזכר לטוב מורי ורבי צוריאל אדמנית המנוח שנתן את נפשו על מצוות יישוב ארץ ישראל ועל שאר המצוות התלויות בארץ.

יש לקוות שבסוף השנה, ובעיקר בשנה הבאה, ניתן יהיה להשיג גם יין מ"אוצר בית דין" בזול, וגם עליו תחול כמובן קדושת פירות שביעית.

ג. מצע מנותק.

ירקות הגדלים על מצע מנותק ותחת גג לא חלים עליהם איסורי עבודת הקרקע בשביעית, ומעיקר הדין גם לא חלה עליהם קדושת פירות שביעית. ראוי מכל מקום להתייחס אליהם כאל פירות שביעית כפי שאמרתי לגבי תוצרת מהיתר מכירה.

ד. פירות וירקות מהערבה הדרומית.

הרבנות קבעה כי איזור הערבה הדרומית הוא מחוץ לשטח שחלה בו חובת שביעית, ולפיכך אין שם חובה לשמוט את הקרקע בשביעית. כאן אני סבור שיש מקום להחמיר מעבר למה שעשתה הרבנות הראשית. אכן, בתקופת המשנה הייתה הערבה מחוץ לגבולות הארץ כי היא הייתה מיושבת על ידי נוכרים בלבד, ולפיכך פטרו חכמים חבל ארץ זה מן המצוות התלויות בארץ. אבל כיום שהיא מיושבת על ידי יהודים איזה הגיון יש לפטור אותם ממצוות אלו? אם חבל ארץ זה אינו חלק מארץ ישראל יש להורות לתושבים שם לקיים יום טוב שני של גלויות, ובכלל, צריך להמליץ להם לארוז את מיטלטליהם ולעלות ארצה. מישהו מעלה על הדעת רעיון מופקר כל כך?

נודע לי כי בנוסף להכרזה ששטחים אלו פטורים משביעית, צרפה הרבנות משקים מאיזור זה גם להסדר המכירה לשם גיבוי. אם אכן כך נעשה – מוטב; ואם לאו – יש לנו קושי ממשי. אני, שסומך על היתר המכירה וחולק על הרבנות הראשית באשר להוצאת הערבה הדרומית משטחה של ארץ ישראל – עומד נבוך ואיני יודע מה אעשה בקשר לפירות ערבה דרומית.

ברור שכל מה שאמרתי כאן הערב הוא הצעות למעקפים. לדאבוני הרב לא הצעתי עדיין כיצד לקיים את השמיטה כראוי, רק כיצד להימנע מלעבור על איסורי תורה.

הלבטים שהצגתי בפניכם בקצרה הם הם מחבלי הגאולה. אנחנו עומדים בעשרות השנים האחרונות בשעה שנס קיבוץ הגלויות מתרחש כאן ועכשיו ואנחנו עצמנו חלק מהתרחשות ניסית זו. אלא שכבר קבעו חכמים "אין בעל הנס מכיר בניסו". אין כמו ערב ראש השנה מועד מתאים להרים את הראש מענייני היום יום המעיקים, או הזורמים כסדרם, כדי להתבונן ולהבין כי אכן אנחנו עצמנו ובשרנו, כל אחד ואחת מאיתנו, אינו אלא חוליה אחת קטנה מן הנס המופלא הזה, נס קיבוץ הגלויות.

יהי רצון שיתקיים בנו מקרא שכתוב:

וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח: וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ: ויקרא פרק כה, יח-יט

וכתוב:

וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ: דברים ל, ט

אולי גם זה יעניין אותך: