02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / הרב בני לאו / מאמרים / חגים / רצוננו לראות את מלכנו

רצוננו לראות את מלכנו

חגים

שנת פרסום:

 2014 , תשע"ד

דרשת פתיחה: מעמד הר סיני – "רצוננו לראות את מלכנו"

בהר סיני נגלה ה' למשה ואומר לו כך (שמות יט):

כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל:

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי.

ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ.

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל.

כדאי לנסות ולהבין מה מציע הקב"ה למשה במעמד פתיחה זה. החוויה הראשונית של ישראל בפגישתם עם האלוהות הייתה חוויה מסעירה: "אתם ראיתם", כלומר חוויתם חוויה ויזואלית  של אמונה מוכחת. מעמד הראיה של ה' מתועד יפה בקריעת ים סוף: "אשר עשיתי למצרים". שם, ברגע אחד נקרעו כל המסכים ונשתברו כל המחיצות (מדרש שכל טוב על שירת הים) :

רבי אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה, שנא' וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא), שלא היו רואין אלא מתוך מראות, שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א), ומתוך שראו שרפים וחיות הקודש מימין ומשמאל, לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם, אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא נגלה עמו לא מלאך ולא שרף ולא חיות הקודש, לפיכך רואין בראיית נשמה ובראיית הלב ומכירין כבוד יוצרם דומה להם כאילו רואים בעיניהם, ואפי' עוללים ויונקי שדים היו רואין כבוד יוצרם, ומראין אותו באצבע, ואומרים 'זה אלי'.  

אולם, כפי שאנו זוכרים היטב, חוויה מדהימה זו החזיקה מעמד פחות מרגע. מיד אחרי שירת הים הנשגבה הזו נפלו בני ישראל ממדרגתם וחזרו להיות עם עבדים. הם התחילו להתבוסס בביזת מצרים, להתלונן על כל מה שניתן, לא לראות מילימטר קדימה מחוץ לאופק של עצמם. עבד לא מסוגל לראות, אך גם לא מסוגל לשמוע. עוד במצרים הם היו כבדי שמיעה: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". עבד לא רוצה לשמוע ובודאי שאינו יכול לראות. ההקשבה והשמיעה, שני חושים רוחניים, מצריכים נשמה משוחררת וגבוהה. היה צורך לטלטל את העבדים הללו לרום מעלתה של הראיה על מנת לצרוב בזיכרונם את נוכחות ה' בעולם, כפי שכתב ריה"ל בהסבר החבר למלך כוזר על שאלתו למהות ובסיס אמונת היהודי (כוזרי א, כה):

פתחתי לך מלך הכוזר כאשר שאלתני על אמונתי, השיבותיך מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין:

שבעה שבועות מאוחר יותר קורא הקב"ה למשה מראש ההר ומציע לו להתגלות לעם ישראל בהתגלות דרך עולם השמיעה, ולא הראיה: "ועתה אם שמוע תשמעו". בחירת ישראל תיעשה על סמך ההתחייבות לקבל את דברי ה' בשמיעת האוזן ולא עוד בראיית העין. האוזן מחייבת הקשבה ומאמץ גדול בשונה מן הראיה. היא גם מפיקה תוצאה שבהירותה פחות ברורה מתמונה: תמונה אחת שווה אלף מילים".

רצוננו לראות את מלכנו - שבועות 2014 - מאת: הרב בני לאו
משה במעמד הר סיני | תמונה: ז'אן-לאון ז'רום

ובכן, משה יורד אל העם ואומר להם את הצעתו של ה'. אם תשמעו ושמרתם את בריתי – אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.  על פניו נראה שעם ישראל מגיב בחיוב להתניה זו:

ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם אל ה'.

לאחר תשובת העם מופיע דיבור נוסף של ה':

ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה'.

בקריאה צמודה אנו נהיים קצת נבוכים בפסוק זה. משה ירד בפעם הראשונה ואמר לעם את הצעת ה'. הם עונים ואומרים "כל אשר דבר ה' נעשה". ואז משה משיב לה' את דברי העם. זוהי כבר עלייה שניה של משה להר. לאחר שמשה משיב את דברי העם, אומר ה' למשה עוד משהו: "הנה אנכי בא אליך… וגם בך יאמינו לעולם". ואז כתובות המילים הבאות: "ויגד משה את דברי העם אל ה'". מה בדיוק מתרחש כאן? אילו דברים אמר משה לה', הלוא לא מוזכר כל דו-שיח בין משה לעם? יש כאן כפילות של דברי העם (בפי משה) אל ה'. חז"ל חשו בכפילות הזו ומילאו את הפסוק בשיטת "חסורי מחסרא והכי קתני"[1] בכוח דרשתם (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, ב):

רבי אומר: וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל, או מה אמרו ישראל למשה לאמר למקום?

אלא אמרו: רצוננו לשמוע מפי מלכנו, לא דומה שומע מפי פרגוד לשומע מפי המלך. אמר המקום תן להם מה שבקשו, בעבור ישמע העם בדברי עמך.

דבר אחר: אמרו רצוננו לראות את מלכנו לא דומה שומע לרואה, א"ל המקום תן להם מה שבקשו כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני.

יש כאן הפתעה גמורה בדרך הפרשנות של רבי יהודה הנשיא. הוא מערער את הקריאה הרגילה שלנו, הטוענת שישראל קיבלו בשמחה את הצעת ה': "כל אשר דבר ה' נעשה". לשיטת הקריאה של רבי יש לקרוא את הדיאלוגים בין ה' לישראל (על ידי ה') בדרך זו[2]:

שלב ראשון: בני ישראל מגיעים בראש חודש סיון להר ומתארגנים ללינת לילה. משה עולה להר בב' בסיון  וה' מגיש לו את ההצעה: "ועתה אם תשמעו לי". משה יורד ומציע לעם את הצעת ה'. תגובתם (הראשונה) של ישראל: "רצוננו לשמוע מפי מלכנו". לשיטת רבי הם אמרו למשה משהו כזה: איננו רוצים לשמוע את הצעת ה' ממך אלא רצוננו לשמוע מפי מלכנו. הם אכן מוכנים לשמוע אך דווקא מפי המלך ולא מפי המשרת.

ג' סיון: משה עולה חזרה להר: "וישב משה את דברי העם אל ה'"  – הם אמרו לי שרצונם לשמוע ממך ולא ממני.  כאן חסרה תגובתו של ה', אותה משלים רבי יהודה הנשיא בדרשתו: "תן להם מה שביקשו, בעבור ישמע העם בדברי עמך". תגובתו של הקב"ה מסבירה למשה את האפשרות הגלומה בכך שישראל אכן ישמעו את קול ה' מדבר אל משה. בשלב זה חוזר רבי יהודה הנשיא לפשט המקרא. לאחר שמשה אמר לה' "רצונם לשמוע מפי מלכם", אומר ה' למשה דיבור שני: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". זהו פסוק טעון משמעות, ומלא רמיזה לחוויה הקודמת של האמונה שהתרחשה על ים סוף. שם הם עברו את חווית הראיה "וירא ישראל… ויאמינו בה' ובמשה עבדו". הם אכן הגיעו לפסגה של אמונה אולם כפי שהזכרנו קודם, הייתה זו חוויה של רגע. גם האמונה בה' וגם האמונה במשה אבדו בפסיעות הראשונות של המדבר. עכשיו מבקש ה' להכניס אמונה עמוקה יותר בליבות בני ישראל. הוא ידבר באוזני העם עם משה. זו תהיה התגלות עדינה יותר, ללא ראיה, אך תוצאתה תהיה עומק של אמונה: "וגם בך יאמינו לעולם". כל זה מתרחש ביום ג' סיון. משה יורד עם הבשורה החדשה לעם: הוא בטוח ששליחותו הצליחה ויש בידו להמשיך את תהליך הדיבור של ה'. רבי משלים את מה שלא כתוב בתורה. מה מתרחש עכשיו? משה אומר לעם: ה' יתגלה אלי בעב הענן ואתם תשמעו אותו בדברו עימי. "עב הענן" מבטיח שלא תהיה שום תמונה, רק מחסום גדול ומחיצה שבין ה' לישראל. לטענתו של רבי, שמעו בני ישראל את דברי ה' וסרבו לקבלם: "אמרו רצוננו לראות את מלכנו". בני ישראל אינם מסתפקים בשמיעת ה' ומשה משוחחים ללא ראיה של העם. הם חוזרים בהם מהסכמתם לוותר על התגלות הראייה. הם דורשים לראות את פני המלך[3]!

למשה אין ברירה, שהרי הוא משרת ה' ומביא דברו אל העם ודברם אליו. הוא עולה בפעם השלישית אל ההר (ד' בסיון): "ויגד משה את דברי העם אל ה'". "ויגד" – דברים קשים כגידים. הוא עומד נפחד מול ה' ואומר לו שהם לא מוכנים לשמוע. הם רוצים לראות פני מלך. על פי זה אנו קוראים את תגובת ה' בדיבורו השלישי אל משה:

ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם.

והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני.

דברי ה' מתייחסים לדרישת העם: הקב"ה אכן יחזור להתגלות לעיניכם, אולם עליכם להזהר ולהתכונן. אם רצונכם לראות, בבקשה, אך לא בלי הכנה. לך אל העם וקדשתם היום (ד' סיון) ומחר (ה' סיון) כי ביום השלישי (ו' סיון) יראה ה' לעיני כל העם!  כך מתפרשות כל ההכנות לקראת ההתגלות של היום השלישי. עוד התראה ועוד סייג לקראת חוויית הראייה האוצרת בתוכה כוח אדיר של אמונה, אך גם כוח שיכול להרס כל מחיצה.

הקב"ה עמד בהבטחתו ונראה לעיני העם, ואולם בשעה שהקב"ה נעתר להפצרת העם העם לא עמד בעוצמת הרגע (שמות כ):

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל

הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.

וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.

ראיית הקולות, יהא הסברה אשר יהא, מביאה את העם לעוצמה רגשית מבהילה ומרתיעה. הם לא מסוגלים לעמוד בעוצמה ונהדפים אחורה, אל אותה נקודה ראשונה, אל הצעת השמיעה המקורית של ה': "ועתה אם שמוע תשמעו". עכשיו אומרים ישראל למשה: "דבר אתה עמנו ונשמעה". העם מעדיף לקבל את התורה דרך משה ולא באופן ישיר מה'. הוא מוותר בעצם על ההתגלות והשמיעה הישירה. זהו הרגע שבו התורה תינתן דרך משה, ומכאן ואילך תהיה התקשורת שבין ה' לישראל בשמיעת האוזן. משה יקבל את התורה וימסרה ליהושע וכך הלאה מאיש לאיש, בתהליך מתמשך של שמיעה. זהו הרגע שבו תורה מתחילה את דרכה דרך אוזני העם. שמירתה המקורית של התורה תלויה בטיב השמיעה. שמיעה שאינה מחודדת תביא לערפולה וכרסומה של תורה. שוב אין רואים אלא באספקלריה מלוכלכת.

כולנו, בעומדנו בהר סיני, זכינו לחוויית הרגע של הראייה: "וכל העם רואים את הקולות". אמנם היתה זו חוויה רגעית שהבריחה אותנו בעוצמתה, אך היא תישאר חרותה בעם ישראל לנצח. הגעגועים לאותה חוויה ממלאים את לב ישראל בכל דור ודור: "מתי אבוא ואראה פני אלקים". ההעדר של ודאות הראיה מקשה עלינו את החיים הדתיים. כולם רוצים ודאות, כולם רוצים תמונה אחת שאיתה אפשר יהיה להפריך את כל הטענות והקושיות על מציאות ה' בחיינו. אולם מאז אותו מעמד אנו מתבשרים שאת הרגע המיוחד ההוא של "אנכי" לא נחווה אלא  לעתיד לבוא. כך מתאר זאת המדרש (ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפא):

ומשעה ששמעו אנכי מפי הגבורה היו למדין ולא שכחין, כשאמרו למשה דבר אתה עמנו חזרו להיות למדין ושכחין, חזרו ואמרו משה בשר ודם עובר – כך תלמודו עובר, חזרו אצל משה ואמרו לו משה רבינו הלואי יגלה פעם שניה, הלואי ישקני מנשיקות פיהו כמות שהיה הלואי יתקע תורתו בלבנו כמות שהיה, אמר להם אין זו עכשו, לעתיד לבא הוא שנאמר 'נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה'.

חוויית ההתגלות אינה נשכחת. את "אנכי" ששמעו ישראל מפי הגבורה אי אפשר לקחת מהם. "למדין ולא שכחין". היא צרובה בזכרון לעולם ועד. אך כל התורה ששמעו ממשה, הופכת כעת למערכת לימודית שבה הלימוד הוא העיקר, הכל תלוי בהקשבה ובאמונה במוסרי התורה. הלימוד אינו ברור כל כך: "היו למדין ושכחין". כשמבקשים ישראל לשחזר את ההתגלות ולראות שוב את הקולות, דוחה אותם משה ואומר "אין זו עכשיו". עברנו לעידן של התורה שבעל פה העוברת מפה לאוזן וכעת יש לחדד את חוש השמיעה.

אמנם בהעדר ראייה יש חשש לשמיעה לא מדויקת. יש חשש לשמיעת קולות שונים בלי לדעת מהיכן בא הקול. חז"ל, לאורך הדורות, התמודדו עם בעיית ריבוי הקולות שיוצרים ספקות ובלבולים, ועוד נגיע לכך. הבקשה "לראות פני מלך" באה כביטוי של הרצון הטבעי לחיות בעולם של ודאות. שכן, החיים בתוך ערפל של שמיעת קולות גורמים להרבה ספקות. מתוך הערפל הזה באה ההבטחה שאם שמוע נשמע בקול ה' ונשמור את בריתו, נזכה להיות לו לסגולה מכל העמים.

 


[1] לשון פתיחה תלמודי לתרוץ קושי במשנה, בדרך של הוספת מילים שכאילו נשמטו מגוף הכתוב. זוהי שיטה תלמודית קבועה וידועה אך חכמים היו בעלי עוז להשתמש בשיטה זו גם בתוך פסוקי התורה עצמה, בדרשותיהם. על כך כתבו כבר חוקרי האגדה והמדרש: ראו למשל אצל י' היינמן, דרכי האגדה, ירושלים תשי"ד, עמ' 167 – 169 .

[2] . על פי הדרשה התלמודית (שבת דף פו) כל עליותיו של משה להר היו בהשכמת הבוקר ואף אנו נלך בעקבות דרשה זו.

[3] קריאה זו מזכירה לנו מעט את תסמונת "דג הזהב" שבו אשת הדייג אינה יודעת די בהבטחותיו וטובותיו של דג הזהב. הסיום שם הוא שהיא מפסידה הכל וחוזרת לניוולותה. וכאן?

אולי גם זה יעניין אותך: