02-623-6223אמציה 4 ירושלים
דף הבית / אתגרי השעה / אתגרי השעה - נשים בחברה הדתית / שינויים במעמד האשה מבט מן התנ"ך לימינו – כנס התנועה המסורתית תשעד

שינויים במעמד האשה מבט מן התנ"ך לימינו – כנס התנועה המסורתית תשעד

ויקרא את שמם אדם

דבריי הרב בני לאו בכנס התנועה המסורתית תשע"ד

העולם רגיל לצטט את משנתו של רבי עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". אולם בן עזאי מציג, על פי הספרא (קדושים ד) והירושלמי (נדרים פרק ט הלכה ד), דגם אחר:
ואהבת לרעך כמוך ר' עקיבה או' זהו כלל גדול בתורה בן עזאי אומ' זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה.

הפסוק "זה ספר תולדות אדם" פותח את פרק ה' בבראשית, שהוא הפרק המתאר את יצירת האנושות. ראשיתו של הפרק, אותו דורש בן עזאי כ"כלל גדול בתורה" מתאר את בני הזוג:

(א) זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו:
(ב) זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם:

יש אפשרות לתאר את דברי בן עזאי דווקא בהקשר של איש ואשה, ששניהם ביחד קרויים אדם: זכר ונקבה בראם…ויקרא את שמם אדם". אולי מבקש בן עזאי ללמד אותנו שזה ספר תולדות אדם, הבסיס של האיש והאשה ששניהם קרויים אדם, זה הכלל שממנו נובעת האנושות כולה.

גם רבי עקיבא וגם בן עזאי מסכימים שהכלל הגדול של התורה עומד על כך שהאדם יוצא מעצמו. המפגש עם האחר, עם הזולת, הוא הכלל הגדול שבתורה. ר' עקיבא מציב את הזולת בדמות "רעך". מכאן מתחיל הכל. הידיעה שיש מצוות אהבה למישהו שהוא מחוץ אלי מאפשרת להתחיל לבנות את העולם. בהקשר הזה יוצר האדם את קשריו החברתיים, ובראש וראשונה עם אשתו: "ואהבת לרעך כמוך" מתקיים קודם כל בין איש לאשתו (כך מוסר רח"ו בשם האר"י). גם הגמרא מחזקת כיוון זה בלימודים שונים: אסור לקדש אשה לפני שיראנה, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך". מבחינה זו אין הבדל מהותי בין קשר של איש לאשה לבין קשר שבין איש לאיש.

על כך חולק בן עזאי: לטענתו: זה ספר תולדות אדם" עוסק בכלל היסודי של העולם שמבוסס על הזוג, שהם האדם. אין איש בלא אשה ולא אשה בלא איש. איש בלא אשה לא יכול לבטא בשלמות את המושג אדם: "צלם האלהים" יכול לבוא לידי ביטוי רק בשלמות הזו ולכן הכלל הגדול של התורה איננו ב'אני ואתה' אלא דווקא באיש ואשה. כך דורש רבי חייא בר גמדא (בראשית רבה פרשה י"ז, א): "כל שאין לו אשה… אף אינו אדם שלם שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם". המעמד הרוחני של האיש והאשה שווה לחלוטין: שניהם קרויים אדם ושניהם יחד מרכיבים את הדמות השלמה של "צלם האלהים". דמות זו מבוססת על הבריאה של פרק א בבראשית: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם". הזכר והנקבה אינם זהים ל"איש ואשה". האחרונים קרוצים מאותו חומר "כי מאיש לוקחה זו". הזכר והנקבה הם שניים שבהתאחדם נהיים לאחד הנקרא "אדם". ה"אדם" הזה נברא ולא רק נוצר. זוהי בריאה כמו שבריאת העולם היא בריאה. כמעט ולא נמצא בכל תיאור מעשה בראשית עוד "ברא": "בראשית ברא" = "ויברא את האדם". לכן בברכות הנישואין אנו פותחים ב"הכל ברא לכבודו" ומסיימים ב"אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה". החיבור בין הזכר לנקבה יוצר את האדם. חידושו של בן עזאי ב"ספר תולדות אדם" שהוא הכלל שעליו מבוססת התורה כולה.

פורסם בתאריך:

 2014 , תשס"ד

פורסם במקור:

דבריי הרב בני לאו בכנס התנועה המסורתית

 

אולי גם זה יעניין אותך: